ז'אן לוק פיקארד

בעקבות ההמלצה של סדריס בפוסט הקודם הלכתי השבוע לPICARD.
למי שלא שמע את התוכנית מדובר ברשת צרפתית שמוכרת אך ורק דברים קפואים.

ואני מוכרח לומר - הללויה!
אני לא יודע איך הם עושים את זה, אבל מדובר בטכנולוגיה מתקדמת מאוד, אולי משהו מNASA, או אולי אפילו משהו שחיזרים הביאו לכדור-הארץ- זו טכנולוגית הקפאה עמוקה (אם אני הייתי אחראי על המיתוג הייתי קורא לזה COOL-FREEZE... ) שמאפשרת להקפיא ה-כ-ל. יש שם ירקות קפואים (אוקיי), ארוחות קפואות (בסדר), קוראסונים קפואים (ניחא), סושי וסשימי מוקפאים(!), מרקים קפואים (עם נודלס והכל!), עוגות קפואות, חילזונות קפואים, תבשיל ארנבות מוקפא ומה לא!
אני חושב שאפילו ראיתי ארוחת המבורגר מלאה עם צ'יפס שתיה וקטשופ שרק צריך להכניס לתנור וזה מוכן תוך 10 דקות.

העתיד כבר כאן. והוא קפוא.

כמובן שמילאתי את הסל שלי מכל הבא ליד.
למחרת כבר התחלתי להתעניין בפריזרים. המקפיאים שלהם ב 20- מעלות. למה הפריזר שלנו רק ב 10-? אני לא צריך משהו קצת יותר חזק מזה? אני לא צריך מקרר עם קצת יותר כח-סוס כדי ששיפודי הצפרדעים שקניתי לא יפשירו בחום הזה?
חיפשתי בספרות:

"Taste, texture, color, bacterial counts, production time, and energy costs all are affected by how well the freezing system does its job."

האם יש כבר מועדון של פריזופילים? אני רוצה להצטרף! אני רוצה להיות מוקף בגיקים חיוורים וקרים! ובנות גותיות! אני רוצה להשוות כוויות קור! ודיבורים על צלסיוס ופהרנהייט תוך כדי אכילת מזון מופשר! ואני גם רוצה שיקפיאו אותי לפני שאני מת! ושישמרו אותי בפיקארד עד להפשרה.

Ca Vie Amercain

This American Life + דייויד סדריס + פריז = שווה...

אמנם סדריס הוא קצת מוזר אבל אני מלא הזדהות עם החרדה על הצרפתית הקלוקלת שלי - ומנסה לקנות רק במקומות שבהם אנשים לא מלגלגים עלי... ואני לא מושפל עד עפר.
הגיסט הכללי של כל מה שנאמר מדויק - זה חתיכת זוועה להיות זר. זה אולי הופך דברים בנאליים כמו להזמין סושי בטלפון למרגשים, אבל בסופו של דבר - מבוכה זה הרגש השולט...

שעת שיא

בזמנים של מלחמה כולם צריכים לעשות "משהו". אני כמובן נמצא בחזית הכי חשובה ואולי הכי מסוכנת - חזית ההסברה הישראלית. כמובן שזה שאני נמצא בקו הראשון לא אומר בהכרח שאני צריך להילחם. אנחנו הג'ובניקים מפעילים את מה שמזכירת המדינה האמריקאית קוראת לו SOFT POWER - יענו כח רך ומתוק. שבת לפני שבועיים יצאתי לפאב קנדי בפריז (יש כמה כאלה) כדי לראות את הפלייאוף של הNFL. בפלייאוף משחקים גם בשבת (בניגוד ליום ראשון) ולכן הפאב היה מפוצץ בקנדיים/אמריקאיים/צרפתים ומה לא. היו הרבה טיפוסים מעניינים שאני אולי אספר עליהם בהמשך אבל אני רוצה להתמקד באמריקאי אחד - צ'ייניז-אמריקן מה שנקרא שהיה ממש דומה לג'קי צ'אן. אם ג'קי צ'אן היה חנון בן 50. התחלתי לדבר איתו (אוהד גי'אנטס - רחמנא ליצלן) והוא מיד התחיל לדבר כמו ג'קי צ'אן. כששתינו בירה הוא שתה כמו ג'קי צ'אן. הוא גר בפריז כבר 20 שנה, והוא סיפר לי סיפור על איך שפעם אחת, לפני כמה שנים הוא היה מעורב בקטטה. הוא וכמה חברים חזרו הביתה מהפאב וראו כמה אנשים מטרידים כמה בנות, וכמובן שהם נחלצו לעזרתם, כמו ג'קי צ'אן. אבל הוא לא נלחם כמו ג'קי צ'אן כי שברו לו את הלסת. הברמן, ששמע את השיחה שלנו הראה לנו את הצלקת בפנים שהוא קיבל מכמה שיכורים שזרקו עליו קסדה או משהו לפני כמה חודשים כשהוא יצא עם חברים בסן מישל. התפעמתי מהתיאורים על כמה שרחובות פריז מסוכנים. גם ככה ההליכה הביתה בשתיים בלילה במינוס חמש מעלות דרך הרחובות השוממים של פריז (אין אפילו פיצוציות!) זה ממש לא נעים. ואני חייב לעבור דרך סן מישל! למה אני מספר את זה? כי השיחה שלנו מיד נסובה למי הם בדיוק ה"צעירים" האלה. ג'קי צ'אן היה בטוח:

"It's always the same guys. It's always the same guys. Always"

כשהוא אמר את זה ככה התחלתי לחשוד שהוא חטף מכות הרבה יותר מפעם אחת. כן, בסדר, זה אותם אנשים כל פעם. אבל איזה אנשים? ג'קי צ'אן:

"You know who im talking about. You know who im talking about. You know"

אני יודע? מיעוטים?  הסתכלתי על הברמן שהסתכל על ג'קי צ'אן שהסתכל עלי. שתקנו. השתיקה שלנו היתה רבת משמעות. שתיקה של אנשים שיודעים מה זה לחטוף מכות. חוץ ממני זאת אומרת. שתיקה שאמרה - יש דברים שלא צריך לומר. לא נתקלתי עוד באנטישמיות בפריז - אם לא מחשיבים את זה שהכינוי החדש שלי בעבודה הוא "טובח התינוקות" - אבל כמו שדני הסביר לי זה בטח קשור לעבר האישי שלי ולא לפוליטיקה. אבל ברור שנכון לומר - בחו"ל יכולים לרצוח אותך אמצע הרחוב ולאף אחד לא יהיה אכפת! וקולה עולה 3 יורו! ויש 50% הנחה על כל כל סריגי החורף בגלרי לפאייט! אז זהו.

בזמנים כאלה של חוסר ודאות

אף פעם לא מזיק לדעת מקצוע נוסף (ואולי עוד שורה ברזומה).