ותרשו לי להתנצל על מראות הזוועה הטיפוגרפיים של הבלוג הזה (היום הסתכלתי עליו לראשונה דרך IE). זה בגלל בלוגר, ובקרוב מאוד יתבצע פה טיהור אתני של TIMES NEW ROMAN.
חנוכה
אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לקסירר, מהסיבה הפשוטה שהוא היחיד שלא מפסיק להיות חרד ליהדות שלי בגולה.אתמול בדרך הביתה מהעבודה ראיתי פתאום התקהלות של אנשים סביב מנורה גדולה בכיכר בסטיל. בהיותי יהודי טוב, תם, ושומר מצוות מיד ירדתי מהאוטובוס והחלטתי להשתתף בהדלקת החנוכיה. כזר למנהג המקום, לא חשבתי רבות על המנוף שהוצב בסמוך לחנוכיה. חשבתי שאולי זה שייך למכבי האש.
רק מרגע התחיל האירוע הבנתי שהמנוף הוא חלק אינטגרלי מהטקס - שני רבנים מונפים אל-על ע"י המנוף, ומברכים על הדלקת הנרות (נורות) בעודם תלויים כך בין שמיים וארץ. אין ספק שחב"ד התעלו על עצמם בחדשנות הטכנולוגית/תעשייתית, הבעיה היחידה היתה שהמנוף הנ"ל נע בקצב של בערך סנטימטר בדקה, ואחרי הדלקת כל נר הוא חזר לארץ כדי להנחית את הרב (עסקן) הקודם ולהניף מכובד קהילה (עסקן) אחר. כל העסק נמשך כמעט רבע שעה ואחרי נר שלישי כבר התייאשתי (למרות שאני חושב שזה היה האחרון אתמול...?).
לפני שהלכתי עוד ניסו למכור לי שלל נרות/חנוכיות/סידורים, כנראה רק בשביל לתת לי תחושה טובה של בית. כמובן שניסיתי להתמקח ובסוף לא קניתי - מה הם חושבים נולדתי אתמול?! אבל באופן כללי באתי לחזק ויצאתי מחוזק.
נ.ב.
קסירר, הזין הגדול הזה שאתה רואה בתמונה זה בסה"כ הפסל שמוצב שאמצע כיכר בסטיל. אין חשש ערלה ושביעית מה שזה לא אומר. מדובר בסמל פאלי למהדרין.
החג של החגים
בימים האחרונים קיבלתי הרבה פידבק על הבלוג, ומאיפה שאני יושב, נראה לי שהבלוג שלי הוא אחד הדברים הכי מדוברים בארץ. למעשה אני די בטוח שהוא הדבר השני הכי מדובר אחרי בובליל. זה לא מפתיע בהתחשב בזה שקראתי השבוע שהוא נהיה ראש ממשלת ישראל. (כמו שאתם ודאי יכולים לדמיין לכם, בכל ראשון בבוקר אני נהנה לשבת על הכורסא ליד תנור החימום, ללבוש את הפנטופל שלי, ולעיין בעיתונים ובמגזינים של אקטואליה מקומית, תוך נישנוש קוראסונים וקריאת "מרד!", "פוטאן!" ו"קונרי!".)
ובכן, אני מודה שאיני מכיר את הבובליל הנ"ל כלל, אני מאחל לו הצלחה בתפקיד החדש, אבל ממה שהבנתי הסיבה שהוא מספר אחת זה הוולגריות הבלתי מתפשרת שלו. כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מוכן לרדת יותר נמוך, ולכן במאמץ לצמצם פערים אני אשתדל להיות קצת יותר פרימיטיבי היום.
בשבועות האחרונים פריז קושטה באורות לכבוד חג הקריסמס. הגלרי לפאייט והשאנז-אליזה התכסו בניאונים, אבל הלהיט השנה זה אורות מנצנצים בסטייל מה ששמו על מגדל אייפל- יענו הרבה מאוד אורות שכבים ודולקים במהירות רבה. רוב הכיכרות נראות בלילה כמו חלום הבלהוט הנורא ביותר של חולי אפילפסיה. כל ערב שאני חוזר מהעבודה אני רואה אנשים מפרכסים ומקיאים על המדרכות, עם אותו קצף לבן מפורסם בזוית הפה. מי שמצליח להתמודד עם הבחילה צריך להתמודד עם הסינוור, ומי שמצליח לראות משהו נהנה מהקסם המיוחד של פריז.
אם זה לא מספיק, פן נוסף של החג הוא שירי החג המושמעים בכל החנויות. השבוע הלכתי לקניות בסופרמרשה, והושמעה בו (אני לא צוחק) הגרסא הזו לג'ינגל בלז: http://www.deezer.com/track/154805.
מי שחושב שאפשר לעשות קניות באוירה כזו, אני קורא לו לנסות לקרוא את שארית הפוסט הזה עם השיר הזה ברקע. האם הפריזאים אוהבים את זה? מהפנים הסגורות של האנשים שקנו איתי לא למדתי כלום. בכל מקרה מצאתי את עצמי קונה 5 ליטר אקונומיקה וסמרטוטים.
אם נעבור לפסים קצת יותר אישיים, אז עברנו דירה... והיא ממש מגניבה ובקרוב יהיו תמונות אני מבטיח אם רק אי פעם יהיה לנו אינטרנט שם. בינתיים יש לנו רהיטים מאיקאה עם שמות כמו ANEBODA, BILLY ו-LERBERG - מה שהביא אותי לחשוב על סטארט-אפ (עוד אחד!)- חנות כמו איקאה רק שכל השמות של הרהיטים זה שמות יהודים: GOLDSTEIN, RABINOVICH, ואולי אפילו מיטת SHTIGLITZ. מי שתוהה למה אין פה שמות מזרחיים שישאל את עצמו אם הוא מוכן להתרחץ עם BOUBLIL. אני אישית חושב שהשמות היהודיים נותנים קסם ייחודי לרהיטים, ובכלל סלון קומפלט יכול להשמע כמו משרד עורכי-דין - STEIN, STEIN & GOLD.
לדעתי יש פה משהו.
טוב אני אתן לזה כמה שניות לשקוע.
מחרתיים אני בהופעה של אוי דיוויזן - אתם יודעים, כי צריך לנצל את זה שאני בפריז!
ובינתיים מועדים לשמחה...
ובכן, אני מודה שאיני מכיר את הבובליל הנ"ל כלל, אני מאחל לו הצלחה בתפקיד החדש, אבל ממה שהבנתי הסיבה שהוא מספר אחת זה הוולגריות הבלתי מתפשרת שלו. כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מוכן לרדת יותר נמוך, ולכן במאמץ לצמצם פערים אני אשתדל להיות קצת יותר פרימיטיבי היום.
בשבועות האחרונים פריז קושטה באורות לכבוד חג הקריסמס. הגלרי לפאייט והשאנז-אליזה התכסו בניאונים, אבל הלהיט השנה זה אורות מנצנצים בסטייל מה ששמו על מגדל אייפל- יענו הרבה מאוד אורות שכבים ודולקים במהירות רבה. רוב הכיכרות נראות בלילה כמו חלום הבלהוט הנורא ביותר של חולי אפילפסיה. כל ערב שאני חוזר מהעבודה אני רואה אנשים מפרכסים ומקיאים על המדרכות, עם אותו קצף לבן מפורסם בזוית הפה. מי שמצליח להתמודד עם הבחילה צריך להתמודד עם הסינוור, ומי שמצליח לראות משהו נהנה מהקסם המיוחד של פריז.
אם זה לא מספיק, פן נוסף של החג הוא שירי החג המושמעים בכל החנויות. השבוע הלכתי לקניות בסופרמרשה, והושמעה בו (אני לא צוחק) הגרסא הזו לג'ינגל בלז: http://www.deezer.com/track/154805.
מי שחושב שאפשר לעשות קניות באוירה כזו, אני קורא לו לנסות לקרוא את שארית הפוסט הזה עם השיר הזה ברקע. האם הפריזאים אוהבים את זה? מהפנים הסגורות של האנשים שקנו איתי לא למדתי כלום. בכל מקרה מצאתי את עצמי קונה 5 ליטר אקונומיקה וסמרטוטים.
אם נעבור לפסים קצת יותר אישיים, אז עברנו דירה... והיא ממש מגניבה ובקרוב יהיו תמונות אני מבטיח אם רק אי פעם יהיה לנו אינטרנט שם. בינתיים יש לנו רהיטים מאיקאה עם שמות כמו ANEBODA, BILLY ו-LERBERG - מה שהביא אותי לחשוב על סטארט-אפ (עוד אחד!)- חנות כמו איקאה רק שכל השמות של הרהיטים זה שמות יהודים: GOLDSTEIN, RABINOVICH, ואולי אפילו מיטת SHTIGLITZ. מי שתוהה למה אין פה שמות מזרחיים שישאל את עצמו אם הוא מוכן להתרחץ עם BOUBLIL. אני אישית חושב שהשמות היהודיים נותנים קסם ייחודי לרהיטים, ובכלל סלון קומפלט יכול להשמע כמו משרד עורכי-דין - STEIN, STEIN & GOLD.
לדעתי יש פה משהו.
טוב אני אתן לזה כמה שניות לשקוע.
מחרתיים אני בהופעה של אוי דיוויזן - אתם יודעים, כי צריך לנצל את זה שאני בפריז!
ובינתיים מועדים לשמחה...
NFL אירופה
בשבועות האחרונים אני משקיע מאמץ גדול כדי לא להתאמץ בעבודה. בזמנים כאלו המשימה קשה במיוחד - בימים בהם אבות בית נועלים את העליה לגגות בבניני ההי-טק (אצלנו סגור), רק הטובים ביותר מסוגלים להמשיך להתבטל בעבודה כאילו כלום.
אני בוודאי שלא שייך לטובים ביותר ולכן אני הראשון שאודה שהתחלתי להתאמץ בעבודה. נכון, עיקר המאמץ מושקע בשכנוע עצמי שלא אכפת לי אם יפטרו אותי, חלק בעדכון קורות החיים, ורק חלק קטן בתכנות, אבל זה עדיין פוגע בזמן האיכות שיש לי עם הבלוג.
בכל מקרה כבר כמה זמן רציתי לכתוב על חווית הצפיה בפוטבול אמריקאי באירופה. נכון, יש בדיוק קורא אחד של הבלוג הזה שאכפת לו (חיימקה), ואני לא בטוח שהוא קורא את הבלוג הזה או שאכפת לו. לכן אני אשתדל לתבל את התיאורים שלי באנקדוטות מצחיקות על החיים ובכלל.
טוב, אז איך שנחתתי בפריז לפני חודשיים העדיפות הראשונה שלי היתה למצוא פאב שבו אני אוכל לצפות בפוטבול אמריקאי (נחתתי ביום ראשון). זה היה לפני הרבה זמן - אני יודע כי אז עוד היה לסן-פרנסיסקו סיכוי תיאורטי להגיע לפליי-אוף - ולא ידעתי עוד דבר על פריז. לכן גלשתי את האינטרנטים והחלטתי ללכת לפאב האמריקאי הראשון שמצאתי:
THE LONG HOP
טוב, האמת שזה מקום די נחמד. כשאני אומר האמת אני מתכוון לאולי, וכשאני אומר נחמד אני מתכוון לציצים. הציצים שייכים לברמנית הבלונדינית שמדברת צרפתית במבטא אמריקאי בדיוק כמו שאני מקווה לדבר יום אחד. ואלה לא הדברים היחידים שזקורים שם (אני מתאמץ פה!) - גם המבטים של באי הפאב שפונים בזוית של 45 מעלות כלפי מעלה לכיוון המסך שעליו המשחק מוקרן. הסיבה שהמסך כלכך גבוה היא כנראה כדי שלא נשים לב לריח. עכשיו כן - השירותים במקום מצוחצחים- ראיתי את ההשתקפות שלי בפורמייקה והאסלה היא בריח הדרים - הבעיה שהפאב עצמו מסריח משתן. זה ממש מוזר שהשירותים מריחים טוב והבאר מסריח - זה והאדים של האמוניה ממש גורמים לדיסאוריינטציה.
אבל חוץ מזה הכל טוב. יש במקום שני נגני בית שעושים קאברים והאמת שהם די משעשעים - יש לאחד מהם מבטא צרפתי ממש ממש חזק והוא לא מסוגל לבטא 'ל' - מה שגרם לכמה ביצועים מאוד מעניינים כמו DONT WEAVE ME HIGH, DONT WEAVE ME DRY, ואהוב הקהל - BORN TO BE WIDE. פיצ'ר מעניין של המקום זו פרחת הבית - השם שלה הוא ANA-LEE אבל באי המקום (ואני די בטוח שגם היא) מבטאים את זה ANAL-YYY. מה שהיא עושה זה משתכרת ומנסה לשיר יחד עם הלהקה ע"י חטיפת המיקורפון וצוויחה של משהו שקשור לשיר. האמת היא שזה לא רע. הדרך שבה משתכרים בלונג-הופ היא ע"י ביר-פונג (האמת שהעמוד וויקיפדיה מפתיע ברצינות שלו). אני רק אציין שאחרי שני תורות הכדור פינג-פונג הזה זה הדבר הכי מלוכלך בכל פריז ובשתי מילים - אין מצב.
מה שכן זה שפגשתי שם את אוליבייה - כן, מה שאתם שומעים - ועכשיו יש לי מישהו שאני יכול לצפות איתו במשחקי פוטבול וגם חבר שאני יכול לספר לו על הפחדים שלי וגם מישהו לשמוח איתו כשעדיין 0-0 במשחקים של ה49ers. במילים אחרות הוא תחליף חיימקה, אבל אל תגידו לו. אני מנסה לדבר איתו בצרפתית, והוא מנסה לענות לי באנגלית. אפילו איינל-ייי אמרה שאנחנו נראים ממש טוב ביחד, אבל זה היה רק קצת לפני שהיא התעלפה ויכול להיות שהיא דיברה על השדיים של הברמנית (זינג!).
קצת על השידורים - בכל זאת זה נושא הפוסט - הNFL משודר בצרפת או בNASN שזו רשת ספורט אמריקאי באירופה או בסקיי ספורטס, כאשר כל המשדר מנוהל ע"י שלושה בריטים - מנחה ושני פרשנים - אחד מהם נראה לי בכלל מגיע מכדורגל ואיזה אנגלי אחד ששיחק שנתיים בNFL עכשיו הוא מומחה. את התקצירים במחצית אפשר לסכם בדמעות הגעגועים שלי לטרי ברדשאו, והזמן שהם מעבירים בפרסומות גורמים לפרומואים לרד גרין שואו להיראות מתוחכמים. סופסוף למדתי להעריך את METV, והייאוש לא יותר נח.
וזהו על פוטבול...
שבוע הבא עוברים דירה...
אני בוודאי שלא שייך לטובים ביותר ולכן אני הראשון שאודה שהתחלתי להתאמץ בעבודה. נכון, עיקר המאמץ מושקע בשכנוע עצמי שלא אכפת לי אם יפטרו אותי, חלק בעדכון קורות החיים, ורק חלק קטן בתכנות, אבל זה עדיין פוגע בזמן האיכות שיש לי עם הבלוג.
בכל מקרה כבר כמה זמן רציתי לכתוב על חווית הצפיה בפוטבול אמריקאי באירופה. נכון, יש בדיוק קורא אחד של הבלוג הזה שאכפת לו (חיימקה), ואני לא בטוח שהוא קורא את הבלוג הזה או שאכפת לו. לכן אני אשתדל לתבל את התיאורים שלי באנקדוטות מצחיקות על החיים ובכלל.
טוב, אז איך שנחתתי בפריז לפני חודשיים העדיפות הראשונה שלי היתה למצוא פאב שבו אני אוכל לצפות בפוטבול אמריקאי (נחתתי ביום ראשון). זה היה לפני הרבה זמן - אני יודע כי אז עוד היה לסן-פרנסיסקו סיכוי תיאורטי להגיע לפליי-אוף - ולא ידעתי עוד דבר על פריז. לכן גלשתי את האינטרנטים והחלטתי ללכת לפאב האמריקאי הראשון שמצאתי:
THE LONG HOP
טוב, האמת שזה מקום די נחמד. כשאני אומר האמת אני מתכוון לאולי, וכשאני אומר נחמד אני מתכוון לציצים. הציצים שייכים לברמנית הבלונדינית שמדברת צרפתית במבטא אמריקאי בדיוק כמו שאני מקווה לדבר יום אחד. ואלה לא הדברים היחידים שזקורים שם (אני מתאמץ פה!) - גם המבטים של באי הפאב שפונים בזוית של 45 מעלות כלפי מעלה לכיוון המסך שעליו המשחק מוקרן. הסיבה שהמסך כלכך גבוה היא כנראה כדי שלא נשים לב לריח. עכשיו כן - השירותים במקום מצוחצחים- ראיתי את ההשתקפות שלי בפורמייקה והאסלה היא בריח הדרים - הבעיה שהפאב עצמו מסריח משתן. זה ממש מוזר שהשירותים מריחים טוב והבאר מסריח - זה והאדים של האמוניה ממש גורמים לדיסאוריינטציה.
אבל חוץ מזה הכל טוב. יש במקום שני נגני בית שעושים קאברים והאמת שהם די משעשעים - יש לאחד מהם מבטא צרפתי ממש ממש חזק והוא לא מסוגל לבטא 'ל' - מה שגרם לכמה ביצועים מאוד מעניינים כמו DONT WEAVE ME HIGH, DONT WEAVE ME DRY, ואהוב הקהל - BORN TO BE WIDE. פיצ'ר מעניין של המקום זו פרחת הבית - השם שלה הוא ANA-LEE אבל באי המקום (ואני די בטוח שגם היא) מבטאים את זה ANAL-YYY. מה שהיא עושה זה משתכרת ומנסה לשיר יחד עם הלהקה ע"י חטיפת המיקורפון וצוויחה של משהו שקשור לשיר. האמת היא שזה לא רע. הדרך שבה משתכרים בלונג-הופ היא ע"י ביר-פונג (האמת שהעמוד וויקיפדיה מפתיע ברצינות שלו). אני רק אציין שאחרי שני תורות הכדור פינג-פונג הזה זה הדבר הכי מלוכלך בכל פריז ובשתי מילים - אין מצב.
מה שכן זה שפגשתי שם את אוליבייה - כן, מה שאתם שומעים - ועכשיו יש לי מישהו שאני יכול לצפות איתו במשחקי פוטבול וגם חבר שאני יכול לספר לו על הפחדים שלי וגם מישהו לשמוח איתו כשעדיין 0-0 במשחקים של ה49ers. במילים אחרות הוא תחליף חיימקה, אבל אל תגידו לו. אני מנסה לדבר איתו בצרפתית, והוא מנסה לענות לי באנגלית. אפילו איינל-ייי אמרה שאנחנו נראים ממש טוב ביחד, אבל זה היה רק קצת לפני שהיא התעלפה ויכול להיות שהיא דיברה על השדיים של הברמנית (זינג!).
קצת על השידורים - בכל זאת זה נושא הפוסט - הNFL משודר בצרפת או בNASN שזו רשת ספורט אמריקאי באירופה או בסקיי ספורטס, כאשר כל המשדר מנוהל ע"י שלושה בריטים - מנחה ושני פרשנים - אחד מהם נראה לי בכלל מגיע מכדורגל ואיזה אנגלי אחד ששיחק שנתיים בNFL עכשיו הוא מומחה. את התקצירים במחצית אפשר לסכם בדמעות הגעגועים שלי לטרי ברדשאו, והזמן שהם מעבירים בפרסומות גורמים לפרומואים לרד גרין שואו להיראות מתוחכמים. סופסוף למדתי להעריך את METV, והייאוש לא יותר נח.
וזהו על פוטבול...
שבוע הבא עוברים דירה...
הירשם ל-
רשומות (Atom)
רשומות
