בשבועות האחרונים אני משקיע מאמץ גדול כדי לא להתאמץ בעבודה. בזמנים כאלו המשימה קשה במיוחד - בימים בהם אבות בית נועלים את העליה לגגות בבניני ההי-טק (אצלנו סגור), רק הטובים ביותר מסוגלים להמשיך להתבטל בעבודה כאילו כלום.
אני בוודאי שלא שייך לטובים ביותר ולכן אני הראשון שאודה שהתחלתי להתאמץ בעבודה. נכון, עיקר המאמץ מושקע בשכנוע עצמי שלא אכפת לי אם יפטרו אותי, חלק בעדכון קורות החיים, ורק חלק קטן בתכנות, אבל זה עדיין פוגע בזמן האיכות שיש לי עם הבלוג.
בכל מקרה כבר כמה זמן רציתי לכתוב על חווית הצפיה בפוטבול אמריקאי באירופה. נכון, יש בדיוק קורא אחד של הבלוג הזה שאכפת לו (חיימקה), ואני לא בטוח שהוא קורא את הבלוג הזה או שאכפת לו. לכן אני אשתדל לתבל את התיאורים שלי באנקדוטות מצחיקות על החיים ובכלל.
טוב, אז איך שנחתתי בפריז לפני חודשיים העדיפות הראשונה שלי היתה למצוא פאב שבו אני אוכל לצפות בפוטבול אמריקאי (נחתתי ביום ראשון). זה היה לפני הרבה זמן - אני יודע כי אז עוד היה לסן-פרנסיסקו סיכוי תיאורטי להגיע לפליי-אוף - ולא ידעתי עוד דבר על פריז. לכן גלשתי את האינטרנטים והחלטתי ללכת לפאב האמריקאי הראשון שמצאתי:
THE LONG HOP
טוב, האמת שזה מקום די נחמד. כשאני אומר האמת אני מתכוון לאולי, וכשאני אומר נחמד אני מתכוון לציצים. הציצים שייכים לברמנית הבלונדינית שמדברת צרפתית במבטא אמריקאי בדיוק כמו שאני מקווה לדבר יום אחד. ואלה לא הדברים היחידים שזקורים שם (אני מתאמץ פה!) - גם המבטים של באי הפאב שפונים בזוית של 45 מעלות כלפי מעלה לכיוון המסך שעליו המשחק מוקרן. הסיבה שהמסך כלכך גבוה היא כנראה כדי שלא נשים לב לריח. עכשיו כן - השירותים במקום מצוחצחים- ראיתי את ההשתקפות שלי בפורמייקה והאסלה היא בריח הדרים - הבעיה שהפאב עצמו מסריח משתן. זה ממש מוזר שהשירותים מריחים טוב והבאר מסריח - זה והאדים של האמוניה ממש גורמים לדיסאוריינטציה.
אבל חוץ מזה הכל טוב. יש במקום שני נגני בית שעושים קאברים והאמת שהם די משעשעים - יש לאחד מהם מבטא צרפתי ממש ממש חזק והוא לא מסוגל לבטא 'ל' - מה שגרם לכמה ביצועים מאוד מעניינים כמו DONT WEAVE ME HIGH, DONT WEAVE ME DRY, ואהוב הקהל - BORN TO BE WIDE. פיצ'ר מעניין של המקום זו פרחת הבית - השם שלה הוא ANA-LEE אבל באי המקום (ואני די בטוח שגם היא) מבטאים את זה ANAL-YYY. מה שהיא עושה זה משתכרת ומנסה לשיר יחד עם הלהקה ע"י חטיפת המיקורפון וצוויחה של משהו שקשור לשיר. האמת היא שזה לא רע. הדרך שבה משתכרים בלונג-הופ היא ע"י ביר-פונג (האמת שהעמוד וויקיפדיה מפתיע ברצינות שלו). אני רק אציין שאחרי שני תורות הכדור פינג-פונג הזה זה הדבר הכי מלוכלך בכל פריז ובשתי מילים - אין מצב.
מה שכן זה שפגשתי שם את אוליבייה - כן, מה שאתם שומעים - ועכשיו יש לי מישהו שאני יכול לצפות איתו במשחקי פוטבול וגם חבר שאני יכול לספר לו על הפחדים שלי וגם מישהו לשמוח איתו כשעדיין 0-0 במשחקים של ה49ers. במילים אחרות הוא תחליף חיימקה, אבל אל תגידו לו. אני מנסה לדבר איתו בצרפתית, והוא מנסה לענות לי באנגלית. אפילו איינל-ייי אמרה שאנחנו נראים ממש טוב ביחד, אבל זה היה רק קצת לפני שהיא התעלפה ויכול להיות שהיא דיברה על השדיים של הברמנית (זינג!).
קצת על השידורים - בכל זאת זה נושא הפוסט - הNFL משודר בצרפת או בNASN שזו רשת ספורט אמריקאי באירופה או בסקיי ספורטס, כאשר כל המשדר מנוהל ע"י שלושה בריטים - מנחה ושני פרשנים - אחד מהם נראה לי בכלל מגיע מכדורגל ואיזה אנגלי אחד ששיחק שנתיים בNFL עכשיו הוא מומחה. את התקצירים במחצית אפשר לסכם בדמעות הגעגועים שלי לטרי ברדשאו, והזמן שהם מעבירים בפרסומות גורמים לפרומואים לרד גרין שואו להיראות מתוחכמים. סופסוף למדתי להעריך את METV, והייאוש לא יותר נח.
וזהו על פוטבול...
שבוע הבא עוברים דירה...
אני בוודאי שלא שייך לטובים ביותר ולכן אני הראשון שאודה שהתחלתי להתאמץ בעבודה. נכון, עיקר המאמץ מושקע בשכנוע עצמי שלא אכפת לי אם יפטרו אותי, חלק בעדכון קורות החיים, ורק חלק קטן בתכנות, אבל זה עדיין פוגע בזמן האיכות שיש לי עם הבלוג.
בכל מקרה כבר כמה זמן רציתי לכתוב על חווית הצפיה בפוטבול אמריקאי באירופה. נכון, יש בדיוק קורא אחד של הבלוג הזה שאכפת לו (חיימקה), ואני לא בטוח שהוא קורא את הבלוג הזה או שאכפת לו. לכן אני אשתדל לתבל את התיאורים שלי באנקדוטות מצחיקות על החיים ובכלל.
טוב, אז איך שנחתתי בפריז לפני חודשיים העדיפות הראשונה שלי היתה למצוא פאב שבו אני אוכל לצפות בפוטבול אמריקאי (נחתתי ביום ראשון). זה היה לפני הרבה זמן - אני יודע כי אז עוד היה לסן-פרנסיסקו סיכוי תיאורטי להגיע לפליי-אוף - ולא ידעתי עוד דבר על פריז. לכן גלשתי את האינטרנטים והחלטתי ללכת לפאב האמריקאי הראשון שמצאתי:
THE LONG HOP
טוב, האמת שזה מקום די נחמד. כשאני אומר האמת אני מתכוון לאולי, וכשאני אומר נחמד אני מתכוון לציצים. הציצים שייכים לברמנית הבלונדינית שמדברת צרפתית במבטא אמריקאי בדיוק כמו שאני מקווה לדבר יום אחד. ואלה לא הדברים היחידים שזקורים שם (אני מתאמץ פה!) - גם המבטים של באי הפאב שפונים בזוית של 45 מעלות כלפי מעלה לכיוון המסך שעליו המשחק מוקרן. הסיבה שהמסך כלכך גבוה היא כנראה כדי שלא נשים לב לריח. עכשיו כן - השירותים במקום מצוחצחים- ראיתי את ההשתקפות שלי בפורמייקה והאסלה היא בריח הדרים - הבעיה שהפאב עצמו מסריח משתן. זה ממש מוזר שהשירותים מריחים טוב והבאר מסריח - זה והאדים של האמוניה ממש גורמים לדיסאוריינטציה.
אבל חוץ מזה הכל טוב. יש במקום שני נגני בית שעושים קאברים והאמת שהם די משעשעים - יש לאחד מהם מבטא צרפתי ממש ממש חזק והוא לא מסוגל לבטא 'ל' - מה שגרם לכמה ביצועים מאוד מעניינים כמו DONT WEAVE ME HIGH, DONT WEAVE ME DRY, ואהוב הקהל - BORN TO BE WIDE. פיצ'ר מעניין של המקום זו פרחת הבית - השם שלה הוא ANA-LEE אבל באי המקום (ואני די בטוח שגם היא) מבטאים את זה ANAL-YYY. מה שהיא עושה זה משתכרת ומנסה לשיר יחד עם הלהקה ע"י חטיפת המיקורפון וצוויחה של משהו שקשור לשיר. האמת היא שזה לא רע. הדרך שבה משתכרים בלונג-הופ היא ע"י ביר-פונג (האמת שהעמוד וויקיפדיה מפתיע ברצינות שלו). אני רק אציין שאחרי שני תורות הכדור פינג-פונג הזה זה הדבר הכי מלוכלך בכל פריז ובשתי מילים - אין מצב.
מה שכן זה שפגשתי שם את אוליבייה - כן, מה שאתם שומעים - ועכשיו יש לי מישהו שאני יכול לצפות איתו במשחקי פוטבול וגם חבר שאני יכול לספר לו על הפחדים שלי וגם מישהו לשמוח איתו כשעדיין 0-0 במשחקים של ה49ers. במילים אחרות הוא תחליף חיימקה, אבל אל תגידו לו. אני מנסה לדבר איתו בצרפתית, והוא מנסה לענות לי באנגלית. אפילו איינל-ייי אמרה שאנחנו נראים ממש טוב ביחד, אבל זה היה רק קצת לפני שהיא התעלפה ויכול להיות שהיא דיברה על השדיים של הברמנית (זינג!).
קצת על השידורים - בכל זאת זה נושא הפוסט - הNFL משודר בצרפת או בNASN שזו רשת ספורט אמריקאי באירופה או בסקיי ספורטס, כאשר כל המשדר מנוהל ע"י שלושה בריטים - מנחה ושני פרשנים - אחד מהם נראה לי בכלל מגיע מכדורגל ואיזה אנגלי אחד ששיחק שנתיים בNFL עכשיו הוא מומחה. את התקצירים במחצית אפשר לסכם בדמעות הגעגועים שלי לטרי ברדשאו, והזמן שהם מעבירים בפרסומות גורמים לפרומואים לרד גרין שואו להיראות מתוחכמים. סופסוף למדתי להעריך את METV, והייאוש לא יותר נח.
וזהו על פוטבול...
שבוע הבא עוברים דירה...
רשומות
3 תגובות:
גם אני מתגעגע לקארי ברדשואו.
מזל טוב חסף!!!! אה וגם אני מתגעגע לקארי... מי?
דני, יש לך את זה בDVD... אני אוריד לך את העונה הראשונה אם אתה רוצה...
אוחי - אני צריך לנסוע לפריז כדי שתזכור?! :)))
הוסף רשומת תגובה