UNIQLO

אוניקלו, אותה חברת אופנה יפנית שמעלליה כבר נסקרו בבלוג הזה לפני כמה זמן, פותחת שבוע הבא את חנות הדגל שלה בפריז. לפי הדיווחים החנות הולכת לכלול שלל מטעמים יפניים כגון בובות ראווה מסתובבות, רובוטים אנושיים ותחתונים משומשות של נערות גומי יפניות.

שניה לפני שאתם מוריקים מקנאה/מכינים את המזוודות/מבקשים ממני משלוחים של אביזרי לבוש בתוך שקיות זיפלוק, אני אפנה אתכם לאתר של החברה, שהוא לא פחות מגאוני.

ראשית, הקולקציה.

אני מעריץ גדול של שילוב בין המציאות לוירטואליה עוד מאז הניקר-פיקר (האתר האחד והיחיד שמספק את כל הצרכים שלי בקניית הלבשה תחתונה לנשים). האתר של יוניקלו לוקח את זה עוד צעד קטן קדימה, כשהוא מאפשר להקליק על האנשים עצמם, בזמן שהם בתנועה. זה הולך בכיוון טוב, ואני חושב שכולנו מבינים לאן - לכיוון אתר הפורנו המושלם. לא צריך דמיון של ז'ול ורן מעופף כדי להבין איך יראה אתר כזה.

שנית, השומר-מסך.

אם אתם כמוני, אז לא הורדתם שומר-מסך מאז ווינדוז 95. מבחינתי הצורות הגיאומטריות הזזות בכל מיני צבעים היו יותר מכל מה שאי-פעם יכולתי לבקש משומר-מסך. לא היה בי צורך, או רצון, אם יש הבדל, להוריד משהו אחר. עד עכשיו. כי יוניקלו גרמו לי להבין שהיה חסר בי משהו שאף פעם לא ידעתי אפילו שחסר. את החוסר הזה אני אני יכול למלא עכשיו עם שומר-מסך של נערות יפניות מצודדות רוקדות במקומות ציבוריים, ועל רקע אתרים היסטוריים.

תודה יוניקלו. תודה.

תרבות אירופית

התחלפו להן כבר כמה וכמה מורות לצרפתית בשיעורי ערב שאני לוקח - כולן היו נחמדות פחות או יותר, מורה מחליפה אחת היתה אפילו ממש יפה(כן כן, המורה הצרפתית הכוסית - זה ממש היה לקוח מהדמיון של... של... מישהו). המשותף לכולן היה אחד - כולן היו מקללות כמו מלח רוסי שיכור שנתקע לו הכסף במכונה של הבמבה. בהתחלה זה היה קצת מפתיע - בחורה נעימה לכל הדעות שאומרת את המקבילה הצרפתית לFUCK כל מילה שניה, כאילו היא ברוס ויליס במת לחיות, אבל לא באותה סיטואציה של חיים ומוות ומלחמה דלת-אל-דלת מול טרוריסטים, אלה בסיטואציה רק קצת יותר נעימה, של שיעור, שבו הדבר היחיד שנשחט, מרוטש, מושפל, נגרר בבוץ, מבוצע ומבוקע, זו הגופה הנרקבת של השפה הצרפתית. ובכל זאת.

המורה החדשה שלי לא מקללת. קורין היא מה שנקרא בצרפתית cultivé - יענו יודעת הרבה על הרבה דברים ומאוד מנומסת ונחמדה, וכשהיא מדברת צרפתית אני מבין הכל, אינדיקציה ברורה לכך שהצרפתית שלה ברמה מאוד גבוהה. אינדיקציה נוספת לכך התקבלה בשיעור הראשון בקורס החדש, שבו שיחקנו במשחק המפורסם של "איך זה במדינה שלך?". המשחק, למי שאף פעם לא למד צרפתית, מתחיל בזה שהמורה אומרת משהו כמו "בפריז יש הרבה מוזיאונים מפורסמים - איזה מוזיאונים יש בחור שאתה באת ממנו?" ועל התלמידים המסכנים נגזר "לפרסם" את מקום היוולדם בצרפתית שבורה. זה אף פעם לא נשמע טוב, ועוד לא עשה לי חשק לבקר באף אחת מהמדינות המתוארות ("בספרד יש בנינים יפות. יש שמש ודברים לילה"). (בקטע של המוזיאונים המלצתי כמובן על יד-ושם, לכבוד הצעירה הגרמניה החדשה בקורס, שהיתה קצת יותר מדי נינוחה לטעמי). אבל אני סוטה. קורין הוכיחה את הידענות שלה בשלב ה"איזה אנשים מפורסמים יש ברפובליקת הבננות שממנה נשטפתם אל עבר חופי צרפת שמש התרבות?". אוקיי, איטליה זה קל (האיטלקי לא היה חייב להזכיר את כ-ל הציירים ברנסנס. אוקיי, זה היה באיטליה, הבנו. אפשר לעצור במיכאלנג'לו.), וגם ספרד היה פשוט (למרות שפרנקו היתה בחירה ראשונה מעניינת מבחינתה של הספרדיה). את הסלבס שגרמניה הביאה לנו עדיף לא להזכיר. אבל מה שהפתיע היה השוויצרית שהתקשתה לציין אפילו ידוען אחד משוויץ. מהר - יש לכם אחד? אני הצעתי את ברנולי, שאף אחד מלבד קורין לא הכיר. רציתי לעלות ללוח ולהראות להם את התפלגות ברנולי, שידעו מה הם מפסידים. אפילו השוויצרית לא ידעה מי זה (מסקנה - עם גילית משפט מתמטי טוב, אל תמכור אותו לצרפתי). קורין שלפה גם את קרל יונג, וגם את פדרר(!!) שפיספסנו. כשהגיע תורי מיד שלפתי את התותחים הכבדים: יצחק רבין. שמעון פרס. "הם זוכים פרס של שלום". החדר התמלא בפרצופים משתוממים. שוויץ חושבת שאולי היא שמעה פעם על פרס. אוקיי... אולי אני מכוון גבוה מדי. "דנה אינטרנשיונל? היא גבר והיא אשה. היא מנצחת אירוויזיון תחרות." גרמניה מהנהנת, אבל אני קולט מבטים של חוסר הבנה ורחמים מצד שאר חברי האיחוד האירופי. אורי גלר? מייק ברנט? ואנונו??? כלום. לא מבינים כלום האירופאים האלה. כמו לדבר עם ברברים בג'ונגל.

אפילו קורין המתורבתת לא מכירה את ואנונו.

זה לא פלא שעוד לא צירפו אותנו לאיחוד האירופי. החינוך שם פשוט עוד לא ברמה מספקת.

איפה אני יושב

ככה נראה משרד של חברה שעושה אמוטיקונים.

בוא נירגע לשניה

יש משהו באקווריומים העצומים האלה, לא? אני נותן שלוש סיבות לאהוב אקווריומים:

1. זה כמו גן חיות רק שכל החיות מעורבבות + הכל שקוף.

2. אנשים אוהבים להסתכל על כמויות גדולות של מים.

3. הכל כחול. הכל מרגיש אחרת כשכחול.

סה"כ זה מאוד מרגיע. גם קצת מלחיץ. אני תמיד מדמיין את הזכוכית נסדקת ופתאום ברגע אחד הקיר הרביעי נפרץ וכל ההצגה נשפכת לתוך האולם. ואז זה באמת הופך לג'ונגל. אבל עד שזה יקרה, אפשר לשים את זה במסך מלא, ולנשום.

Kuroshio Sea - 2nd largest aquarium tank in the world - (song is Please don't go by Barcelona) from Jon Rawlinson on Vimeo.

ד"א - אם יפתחו פאב בחדר צפיה הזה, זה יהיה הפאב הכי מגניב בעולם. אני הייתי קורא לו "weird fishes" - אבל אני פתוח להצעות יותר טובות.

קישור בונוס למחשבות הפוכות על אקווריומים ("what contemporary grown adult person chooses to visit an aquarium of his or her own volition? I can’t imagine such a person.").