לנצח במשחק של החיים

אוווו יהההה...

ומה נסגר עם הסאונד-מן שתוקע את המיקרופון לתוך הפריים מכל כיוון אפשרי?!

(ויה הכל נורא)

סרדינים

לא יודע למה הבלוג הזה חוזר פעם אחר פעם מתחת למים. זה פשוט קורה ואני לא שולט בזה. הנושא היום: סרדינים.

אז מה בעצם חושבים לעצמם הסרדינים הללו? האם איזשהו אירוע בחיים שלהם הכין אותם לזה? להיות נרדפים מכל כיוון אפשרי? מהאוויר ומהים? אם הם יירדו עמוק מדי יאכלו אותם הכרישים. אם יעלו יותר מדי למעלה הציפורים שולקות אותם. יותר מדי ביחד - לוויתנים. יותר מדי לחוד - דולפינים. אז מה בעצם עושים? מה עובר לסרדין בראש חוץ מפאניקה מוחלטת? צמד לדג לימינך וקווה לטוב.

מה יכול לעשות סרדין בודד בתוך כל הים המשוגע הזה?

ובעצם כנראה שהם לא חושבים על כלום. כל הטורפים בסיפור הזה שפיתחו טכניקות ושיניים וגודל וסונארים וכל מיני כלי נשק התקפיים - הם אלה שחושבים כאן. ההתנגדות שמראים הסרדינים - היא בעיקר סמלית. זה טוב למוראל שיחשבו שאם הם יישארו ביחד זה יגן עליהם.

בסופו של יום הים הוא מקום חשוך. וקר. ואתה תהיה שם לבד.

(ספוילר. מי שלא ראה Le Grand Bleu שיפסיק לקרוא את הבלוג המפגר הזה עכשיו וילך לראות)


וגם אם שרדת, באיזה מחיר?

ביקורת על הפאנטום מנאס

הביקורת הזו יצאה כבר לפני די הרבה זמן, ונראה לי שדיסקסתי על זה מתישהו עם כמה אנשים... אבל למי שלא ראה - יש פה ביקורת של 70 דקות על כל הסיבות שבגללן הפרק הראשון המחודש של סטאר וורז היה כלכך גרוע. אני מכניס פה רק את החלק הראשון, אבל הביקורת היא פשוט מעעעווווללללה - ממש ממש כדאי לראות את הכל. הקטע הראשון הוא לא הכי חזק, אבל זו ההתחלה.

הרבה מאוד על איך עושים סרטים באופן כללי... וממש מצחיק לכל מי שאוהב את סטאר וורז.

עדכון:

לאחר צפיה מחודשת, הגעתי למסקנה שהחלק השני הוא הגאוני ביותר... אז למי שלא הולך לראות את כל ה70 דקות, זה בערך ממצה את זה: