ביקורת נהדרת על אוואטר (אאוועטאר? זעאתר?) בTHEAWL:
"He will also take the “best” woman, the noblest, the highest born, the smartest, whose token resistance will dwindle its sorry way from faux-contempt to near-drooling adoration in a matter of days. Her former man will die, and her father will, too; her whole civilization will lie in ruins. She will pretty much get down on her knees to thank this white man, anyway (see Klaus Theweleit’s Male Fantasies for a gruesome but believable explanation of the underpinnings of that whole business).
Notice how nobody—not the Marines, not the brilliant scientist, not the wise blue natives—can make a single successful move without this white guy. They are all completely powerless and vulnerable until he comes along with his fake self-deprecation and his blunt, forceful manner and his great big muscles. Pathetic. I can’t believe more people aren’t all grossed out, here."
בלי לעשות ספוילרים, אוואטר הוא מש-אפ של המטריקס, המוהיקני האחרון, סטרשיפ טרופרז והדרדסים.
הסיפור למי שלא יודע הוא על בני-אדם(רעים!) שפולשים לכוכב אחר עם אבוריג'ינים(טובים!) ומנסים לקחת משאב נדיר שנקרא UNOBTAINIUM (הבנתם?!). כל מה ששמעתם על האלמנטים הויזואליים של הסרט נכון - הCGI מעולה, וכל העולם הגרפי נראה מצוין.
הבעיה מתחילה מהתסריט. אומרים שלג'יימס קמרון לקח 12 שנים לעבוד על הסרט הזה - חבל שהוא הקדיש רק 5 דקות מתוכן לסיפור. הסיפור גדוש בכל קלישאה הוליוודית מוכרת לאנושות (ואני ארחיב בעוד רגע על אחת מהן). הדמויות הראשיות כלכך שטוחות שהן בקושי ממלאות מימד אחד מהשניים בו ראיתי את הסרט. הכתיבה עצמה לא הרבה יותר טובה, ופעם אחר פעם נופלת על מניירות ידועות:
תלונה נוספת שלי היא על הדמיון המוגבל של ג'יימס קמרון. אוקיי, אתה עושה סרט על כוכב אחר לגמרי! הזדמנות מצוינת להתפרע!! יש לנו אפקטים ממוחשבים אז בוא לא ניתן לשום דבר לעצור אותנו. אז בוא נראה מה יש לנו... האבוריג'ינים הם למעשה בדיוק כמו בני אדם רק קצת יותר גדולים וכחולים. אוקיי על ההחלטה הזאת אני יכול לסלוח - הגיבורים חייבים להיות אנושיים משהו. אבל מה עוד אפשר להמציא? סוסים!! (אבל כאלה יש לנו גם בכדור הארץ...) אבל עם שש רגליים!! ומה עוד? פנתרים!! (אבל..) עם שש רגליים!! וקרנפים! עם שש רגליים! תעצור שם אדון קמרון!!! מה עוד המח המופרע שלך יכול להמציא? מה זה? דינוזאורים מעופפים? מאיפה אתה מביא את זה???
אבל כל אלה תלונות קטנות. סה"כ כל הדברים האלו היו האלמנטים הכי טובים בסרט.
הבעיה העיקרית שלי נובעת מהפרדיגמה הבסיסית של הסרט - שהוא לא פחות ולא יותר ממניפסטו בלתי-מתפשר לפרימיטיביזם. מן הרגע הראשון בסרט בני שבט ה"נאבי" מוצצים כל קלישאה ניו-אייג'ית אפשרית - קשר עמוק לאמא אדמה? יש. "אנרגיה" במרכאות כפולות? כן, עוד מזה! רפואה מבוססת מסאג'? יש לנו האמונה! גרים בתוך עץ? איך אפשר אחרת! בני שבט הנאבי מתפללים לאל שנקרא "אייוו" ומרכז הקבלה שלהם הוא עץ מנצנץ. העץ הזה הוא מאוד חכם אבל כנראה לא מספיק כדי להבין שחץ וקשת זה לא בדיוק נשק מוצלח נגד הליקופטרים.
כן, הם כלכך מטומטמים שכמעט מהרגע הראשון תמכתי באופציה הצבאית. ג'נוסייד מעולם לא היתה אופציה שפויה יותר.
כשפורצת המלחמה בין הילידים לבין בני האדם אנחנו נתקלים בפגם העיקרי של הרומנטיזציה של החיים הברבריים - איך הילידים, הטובים (מכורח "טבעיותם"), אמורים להילחם ברעים כשלרעים יש טכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת - ויותר חשוב הרוע שלהם נובע ישירות מהטכנולוגיה שלהם? הילידים לא יכולים לאמץ לעצמם את תתי-המקלעים - אייווו לא יודע להסתדר עם זה כי אין לזה שום איזכור בספר הזוהר. מצד שני להילחם בטנקים עם סוסים זה די דבילי.
אבל מדובר פה בשאלה פילוסופית הרבה יותר עמוקה - האם אפשר לעצור את הקידמה? השאלה הזו היא די מוכרת בסרטים הוליוודים - גם במטריקס וגם בטרמינטור בני-האדם עושים שימוש מודע במכונות, כדי להילחם במכונות רעות. בטרמינטור(סרטו הקודם של קמרון) זה בולט במיוחד - בני-האדם מייצרים מכונות יותר ויותר מתקדמות כדי להילחם בסקיי-נט - ויש להניח שהסוף הלוגי של התחרות הזו, זה שכדי לשרוד בני-האדם יצטרכו ליצור מכונה מודעת לעצמה, רק שתילחם בצד שלהם.
*ספוילרים* (למי שלא מסוגל להבין לבד לאן הרוח נושבת) התשובה לפי אוואטר היא כן מהדהד - אפשר לעצור את הקידמה. בני הנאבי מצליחים לגרש מתוכם את הטכנולוגיה המרושעת בעזרת סימובליזם ריקני והדינוזאורים המעופפים שלהם (עליונות אווירית היא המפתח). אבל הסצנה הכי חשובה בסרט, לדעתי, היא אחת הסצנות האחרונות, שבהם נראים בני-האדם מגורשים בבושת פנים מהכוכב. בסצנה הזאת נראה אחד מבני הנאבי מפקח על שורת המגורשים, כשהוא לבוש בג'ינס וטי-שירט וחמוש בתת-מקלע. העולם השתנה, ואין אף כח בעולם שיכול להחזיר אותו למה שהוא היה קודם. אפשר או להתקדם קדימה, או להמשיך להביט בנוסטלגיה על כמה נפלא היה העולם כשבני-האדם גרו על העצים.
רשומות
