אני רוצה לכתוב כבר כמה זמן, אבל הייתי עסוק
באכילה ושינה. זה לא פשוט להוביל את העולם בקטגוריות האלה, אז כל אחד פה צריך לתרום את החלק שלו - ככה זה סוציאליזם, חבר'ה.
אני ושרה וחברה שלה ובן-דוד שלה הלכנו
לפארק אסטריקס לפני כמה שבועות. פארק אסטריקס הוא פארק שעשועים עם רכבות הרים וכו' בערך 50 ק"מ מפריז. נושא הפארק הוא הקומיקס אסטריקס וכולו מסוגנן לפי תקופת האימפריה הרומאית וכל השיט הזה - משהו בסגנון של יורודיסני, אבל לא. ממש לא. פארק אסטריקס הוא ליורודיסני מה שהפרברים של פריז הם לפריז. זה מה שחולון היא לתל-אביב. למי שלא הבין אני מתכוון ל
מזבלה אנושית (tm). כמו ששרה וחברתה הודיעו לי בחגיגיות לפני שנכנסנו למכונית - "זאת צרפת האמיתית!".
מה זאת צרפת האמיתית? אני חושב שיש מושג כזה כמעט לכל מדינה מערבית היום. כן זה נחמד ללכת לאוניברסיטת תל-אביב, אבל אם אתה רוצה לראות את "ישראל האמיתית" אז צריך ללכת לפארק הירקון ביום העצמאות או לחולון או לתחנה המרכזית הישנה/חדשה או משהו כזה. "אמריקה האמיתית" נמצאת ב"חגורת התנ"ך" לפי אותה לוגיקה. אמנם אין שום דבר שיצביע על כך שהמקומות האלו יותר "אמיתיים" או יותר נאמנים לתרבות המקומית מאשר הערים הגדולות, אבל האינסינואציה היא שיש הרבה יותר כאלה מאשר כאלה, והסיבה שאנחנו לא יודעים על זה זה כי אנחנו חיים בבועה.
בתור מישהו עם נטיות אליטיסטיות מלכתחילה, קומפלקס מגלומניה קטן (חחח..), ובנוסף החיים בפריז, שלא תרמו כל-כך ל"עממיות" שלי מה שנקרא - התכוננתי ליציאה כואבת מהבועה.
אז באמת היה מעניין. זה היה קצת כמו ביקור בגן-חיות. ראינו את כל סוגי הערסים הצרפתים (פלורליזם במיטבו!). ראיתי לראשונה את טיבה של החפיפניקיות הצרפתית - כל הפארק למעשה מתפרק. המים הירוקים בנסיעת ה"ביג ספלאש" נראים כאילו לא החליפו אותם 20 שנה. הצבע על הקירות מתקלף. רק לפני חודש היינו ביורודיסני, וכשעושים השוואה - בעצם אי אפשר להשוות. אין השוואה. דוגמא קטנה - באחת הנסיעות בפארק אסטריקס האישה בבקרה הזהירה ברמקול את כולם לא להוציא ידיים מהרכבת, ואז היא שכחה לסגור את הרמקול וכולם שמעו אותה מדברת ומקללת 2 דקות רצופות על איך שחברה שלה עכשיו בשירותים והיא נמצאת שם לבד. אני לא יודע הרבה על דיסני, אבל אני די בטוח שמפטרים אותך אחרי בערך חצי שניה על טעות כזאת. לא כאן.
הערסים מצידם סיפקו את הסחורה והזכירו לי עד כמה צדקתי בכך שאף פעם לא הלכתי ללונה-פארק בתל-אביב. מה יותר גרוע מלעמוד שעה בתור לרכבת הרים? לעמוד שעה בתור עם ערסים מאחוריך! מה יותר גרוע מלעמוד שעה בתור עם ערסים מאחוריך? לעמוד שעה בתור עם ערסים מאחוריך ופרחות לפניך! ומה יותר גרוע אפילו מזה? אם לכולם יש טלפונים סלולריים שיכולים להשמיע מוזיקה גרועה באיכות שווה לכל נפש. התורים היו ארוכים, אבל הם נתנו לנו הזדמנות לראות כמה מהזנים היותר נדירים של ההיל-בילים הצרפתים - למשל בחור עם קעקוע של
ג'וני הולידיי. הכפריים הצרפתיים על צאצאיהם נתנו הצגות של בורות וטיפשות ממש לפי הספר. בכלל, המקום הזה מספק וינדיקציה לקונספט של הדעה-קדומה. אני יודע שכל מיני אנשים צרי-מח אוהבים לעשות הכללות על
כל הסטראוטיפים. אפשר אפילו לומר שסטראוטיפים סובלים מסטראוטיפ שלילי. אבל אני מוכרח לומר שכל הדעות-הקדומות שלי התבררו כמוצדקות ומדויקות. דעות קדומות הן לא כל כך נוראיות אם יש לך את ה
דעות הנכונות.
אבל יכול להיות שחלק מכם כבר מריחים את הסוף של הסיפור הזה - החלק שסופר פעם אחר פעם בסרטים ההוליוודיים - המערכה האחרונה, שבה הגיבור הלבן חובב היין והמוצרט והאוננות מוצא את עצמו במלון זול עם זונה רוקד לצלילי אייל גולן. או כמעט. הריגושים הכי טובים הם כנראה עדיין הריגושים הזולים והמלוכלכים, כי למרות הכל, בכל יורודיסני אין רכבת כמו
טונר דה זאוס. והעובדה שכל הפארק מט ליפול, מוסיפה אלמנט מעניין נוסף של סכנה אמיתית לנסיעה. אחר כך שרה אמרה לי שזה היה "פאקינג אמייזינג אבל חבל שזה נמשך רק שתי דקות." אני לא מוצא בזה שום סאב-טקסט.
אז למרות הכל חזרתי לי בשמחה לבועה הפריזאית שלי, לחלוטין "קונטנט" מחווית ה
סלמינג שלי, עם עוד קצת נשק לארסנל האליטיסטי שלי. בתור עובד היי-טק, עם כל שאר האליטות, קל להתחיל לפקפק בעצמך ולחשוב שאתה בסה"כ ממוצע לגמרי. אז זהו שלא. יום אחד בביוב הספיק לי כדי "להכנס לפרופורציה". הבנתי שאני פאקינג גאון! איזה כיף!
רשומות
