ביקורת סרט - WATCHMEN
הציפיות שלי מWATCHMEN היו כל כך גבוהות עד שהייתי כבר מוכן לשלם את המחירים השערורייתיים של כרטיס קולנוע בפריז (10.10 יורו בלי מנוי, שכמובן נאלצתי לעשות מיד). עברו יומיים מאז שראיתי את הסרט ועדיין קשה לי לומר אם אני ממליץ עליו או לא.
אני חושב שזה היה הסרט המחורבן הטוב ביותר שאי-פעם ראיתי, או אולי הסרט המעולה הגרוע ביותר?
אז כן, הסרט יפה מבחינה ויזואלית (רואים הרבה זין וגם כמה ציצים), והוא גם מיוחד במינו במובן שהוא לא דומה לאף סרט סופר-גיבור אחר, והבמאי הרשה לעצמו המון (בוא נעשה סצנה של חצי שעה על המאדים שאף אחד לא יבין! בתור עורך לא הייתי מכניס את זה אפילו לסרטון סקי שלנו) בשביל סרט הוליוודי. הסרט נשאר נאמן למקור (לא שטרחתי).
אבל זאת בדיוק הבעיה. כל השעתיים הראשונות של הסרט הן פאקינג אקזפוזיציה. הדמויות דווקא מעניינות, אבל אין שום אלמנט של מתח. נאדה. רק לפני שבוע קראתי את הפוסט המעולה הזה על השיחות בין סטיבן ספילברג וגורג' לוקאס על איך לעשות את אינדיאנה ג'ונס (סמית' במקור). כמה מאמץ השקיעו שם בלדאוג שהקהל יהיה במתח כל הזמן... גם באקזפוזיציה (נקודות 5/6 בפוסט הנ"ל). אז בWATCHMEN אנחנו עוברים דמות דמות, ולא מבינים למה לעזאזל זה קשור, ואחרי שעה וחצי אתה כבר מת לאיזה שואה גרעינית קטנה, רק בשביל לפלפל קצת את הסרט. הדמויות הרבה הרבה יותר מושקעות מהסיפור, אבל לא מושקעות מספיק כדי שאשכרה יהיה לנו *אכפת* מאף אחת מהן. וכל ההיסטוריה הזאת כשלמעשה הכל כבר סופר באופן היפר-מינימליסטי בכתוביות הפתיחה של הסרט (הגאוניות) על רקע הזמנים-הו-הם-משתנים של בוב דילן. אחרי זה כבר אפשר ללכת לישון.
והמוזיקה בסרט היא עוד פספוס. השירים מעולים אחד אחד, אבל מה הקטע עם הסיקסטיז? הסרט מתרחש באייטיז עם קצת קפיצות לאחור, אז למה אנחנו תקועים עם הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין ובוב דילן? בגלל שתי סצנות בוייטנאם? זה לא פאקינג פורסט גאמפ. קצת קיור או סמיתס בבקשה בשביל סוף העולם הקרב ובא. וסצנת סקס על רקע "הללויה"? טאצ' של ואגנר בסיום? כן... הכל קלאסיקות, אבל צריך גם קצת *עידון* מה שנקרא...
לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל הרבה עידון לא היה כאן.
אבל גם אחרי שהשמצתי כל דבר אפשרי, אני חייב לומר ש... הסרט מעניין. למרות, ואולי בגלל כל קטעי הWTF?! שלו (אני עדיין לא מבין מה לעזאזל קרה על מאדים!). ולו רק בגלל שהוא שונה. ולו רק בגלל שהוא סרט טוב ומחורבן בבת אחת.
אני חושב שזה היה הסרט המחורבן הטוב ביותר שאי-פעם ראיתי, או אולי הסרט המעולה הגרוע ביותר?
אז כן, הסרט יפה מבחינה ויזואלית (רואים הרבה זין וגם כמה ציצים), והוא גם מיוחד במינו במובן שהוא לא דומה לאף סרט סופר-גיבור אחר, והבמאי הרשה לעצמו המון (בוא נעשה סצנה של חצי שעה על המאדים שאף אחד לא יבין! בתור עורך לא הייתי מכניס את זה אפילו לסרטון סקי שלנו) בשביל סרט הוליוודי. הסרט נשאר נאמן למקור (לא שטרחתי).
אבל זאת בדיוק הבעיה. כל השעתיים הראשונות של הסרט הן פאקינג אקזפוזיציה. הדמויות דווקא מעניינות, אבל אין שום אלמנט של מתח. נאדה. רק לפני שבוע קראתי את הפוסט המעולה הזה על השיחות בין סטיבן ספילברג וגורג' לוקאס על איך לעשות את אינדיאנה ג'ונס (סמית' במקור). כמה מאמץ השקיעו שם בלדאוג שהקהל יהיה במתח כל הזמן... גם באקזפוזיציה (נקודות 5/6 בפוסט הנ"ל). אז בWATCHMEN אנחנו עוברים דמות דמות, ולא מבינים למה לעזאזל זה קשור, ואחרי שעה וחצי אתה כבר מת לאיזה שואה גרעינית קטנה, רק בשביל לפלפל קצת את הסרט. הדמויות הרבה הרבה יותר מושקעות מהסיפור, אבל לא מושקעות מספיק כדי שאשכרה יהיה לנו *אכפת* מאף אחת מהן. וכל ההיסטוריה הזאת כשלמעשה הכל כבר סופר באופן היפר-מינימליסטי בכתוביות הפתיחה של הסרט (הגאוניות) על רקע הזמנים-הו-הם-משתנים של בוב דילן. אחרי זה כבר אפשר ללכת לישון.
והמוזיקה בסרט היא עוד פספוס. השירים מעולים אחד אחד, אבל מה הקטע עם הסיקסטיז? הסרט מתרחש באייטיז עם קצת קפיצות לאחור, אז למה אנחנו תקועים עם הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין ובוב דילן? בגלל שתי סצנות בוייטנאם? זה לא פאקינג פורסט גאמפ. קצת קיור או סמיתס בבקשה בשביל סוף העולם הקרב ובא. וסצנת סקס על רקע "הללויה"? טאצ' של ואגנר בסיום? כן... הכל קלאסיקות, אבל צריך גם קצת *עידון* מה שנקרא...
לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל הרבה עידון לא היה כאן.
אבל גם אחרי שהשמצתי כל דבר אפשרי, אני חייב לומר ש... הסרט מעניין. למרות, ואולי בגלל כל קטעי הWTF?! שלו (אני עדיין לא מבין מה לעזאזל קרה על מאדים!). ולו רק בגלל שהוא שונה. ולו רק בגלל שהוא סרט טוב ומחורבן בבת אחת.
(ודווקא מ"ואלקירי" נעדר ההייפ, עם טום קרוז המושמץ, ממש נהנתי.)
ואל דיזר - הסרט
אני יודע שכולם מצפים לזה כבר שבועיים בכיליון עיניים... אז לטובת מי שאין לו פייסבוק (אני מדבר אליכם אביתר ואיליה) - להלן הסרט.
זה אכן היה מאוד קשה להרכיב סרט של שלוש דקות וחצי מבערך 40 שניות של סרטוני גלישה שהיו לנו, אבל בעזרת קצת אפקטים ואשליות אופטיות עשיתי את זה (כמו בספיידרמן 3). אם יש לכם תלונות על מה שנכנס לסרט, אתם יכולים רק לדמיין מה איכות החומר שנחתך.
val d'isere 2009
(וזה כמובן לא משתווה לסרטון משנה שעברה)
זה אכן היה מאוד קשה להרכיב סרט של שלוש דקות וחצי מבערך 40 שניות של סרטוני גלישה שהיו לנו, אבל בעזרת קצת אפקטים ואשליות אופטיות עשיתי את זה (כמו בספיידרמן 3). אם יש לכם תלונות על מה שנכנס לסרט, אתם יכולים רק לדמיין מה איכות החומר שנחתך.
val d'isere 2009
(וזה כמובן לא משתווה לסרטון משנה שעברה)
שלט בשירותים בעבודה שלי
נ.ב
מעבר לאנגלית המשובשת, לאזהרה מפני עליה בלתי נשלטת במפלס המים, לעובדה שיש הוראות למקרה שאתה *חייב* להשתמש דווקא בשירותים האלה, הקריאה לאחריות אישית, להוראה המפורשת *לצלול* לתוך האסלה, מה שהופך את השלט הזה מסתם משעשע לבאמת קורע, מה שבאמת דוחף אותו מעבר לקצה, זה השימוש ברבים - "HANDS" - המחשבה על מישהו שמנסה נואשות לשחרר סתימה בשירותים עם *שתי* ידיים בתוך האסלה פשוט לא נותנת לי מנוחה.
נ.ב.ב
ברמה האישית, בתור דובר האנגלית היחידי בבניין, לא יכולתי שלא לקחת את הפניה "FOR ENGLISH SPEAKING PEOPLE" (כאילו פונים עכשיו למפגרים...) באופן מעט אישי. האם יצא לי להציף את השירותים פעם או פעמיים? בוודאי. (זה מסוג הדברים שלא מופיעים בסטטיסטיקה). אבל לפחות עכשיו אני יודע מה המשמעות של HORS SERVICE. אין צורך להכליל הכללות גסות.
נ.ב.ב.ב
אני צריך לשירותים, ביי
נקודת מבט נוספת
הלכתי ביום שישי למשחק ראגבי עם כמה חבר'ה מהעבודה, ושיתפתי את ג'ף (שם מלא שמור במערכת) במחשבותי על כל עניין הרווקות בפריז. הוא אמר שכן, צריך להתגבר על כמה חומות, אבל,
"Inside, they're all dirty little bitches."
אפשר רק לקוות.
נון סקס אין דה סיטי
כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על הנושא הזה... והפוסט הזה בבלוג (הברובו מצוין) "מה פריזאים אוהבים" גרם לי להתעמק עוד יותר בנושא.
אז העניין הוא - אין (כמעט) בכלל סצנה של רווקים/רווקות בפריז.
הפוסט לעיל הוא מדויק להפליא - כשיוצאים בערב לבארים, בתי קפה וכו' אין כמעט בנות, והבנות שנמצאות נמצאות שם עם החבר שלהן. על מחשופים אין בכלל על מה לדבר, ובזה אפשר אולי להאשים את האקלים (מתי תגיע כבר ההתחממות הגלובלית המובטחת??). הבנות שנמצאות לא שותות ולא מפלרטטות, ומתרכזות בעיקר בלא לחייך ולהיראות כאילו הן לא מעוניינות בכלום. באמת, זה אמור להיות מושך? נידלס טו סיי, שמרוב שמרנות (באמתלה של "class") נעלם לחלוטין הסקס-אפיל, שכן בהיעדר אפילו קורטוב קטן של הפקרות, אין אפילו מה לפנטז.
ראיתי את זה קורה במו עיני במסיבת חנוכת הבית שלנו, עם כמה חברות רווקות של שרה, שבמהלך שלוש שעות הפגינו ריחוק ואפאטיות שלא היה מביישים ממרמניק בשנה השלישית של הקבע שלו. אבל זה הכל חלק מהתוכנית! חלילה שמישהו אולי יחשוב שאת מעוניינת!
זה פריז או בר-אילן? ואולי אפילו יותר גרוע?
פניתי לחבר הצרפתי(היחיד) שלי, אוליבייה, ושאלתי אותו על זה - והוא טען שהכל נכון. זאת ועוד. בנות פריזאיות מצפות שהבנים יעשו ה-כ-ל (בכל המובנים).
ואם אין בכלל רווקות און-דה-לוס בעיר, אז איפה אנשים פוגשים אחד את השני? כלומר, זוגות חייבים להיווצר איכשהו, לא? אז יש מה שנקרא soireeים, שאלה מעין מסיבות פרטיות ועיקר ההזדווגות היא בתוך המעגל המצומצם של חברים מהבי"ס/אוניברסיטה. אכן מועדון סגור.
אני יודע שכל זה נשמע אולי מוזר בגלל התדמית החופשיה והליברלית של צרפת, ובאמת יש הרבה סיבות לחשוב שכך - למשל זה שיש פרסומות בטלוויזיה עם ציצים - אבל האמת בפריז היא ההפך המוחלט.
עכשיו יכול להיות שזה רק אני, בתגובות לפוסט לעיל יש כמה אנשים שאומרים שזה ממש לא כך, ויש שרמוטות בפרברים (או משהו כזה), ותגובה אחרת אומרת שבין אוקטובר לאפריל הפריזאיות נמצאות ב"היברנציה", אבל ממה שאני ראיתי, זה באמת לא נראה טוב.
יש הרבה סיבות טובות להגיע לפריז, אבל מי שמחפש FREE LOVE, שיחפש בברלין, אמסטרדם או לונדון - לא כאן.
נ.ב
לא שאני בשוק לחברה! :) אני כותב את כל זה כאבחנות תרבותיות!
אז העניין הוא - אין (כמעט) בכלל סצנה של רווקים/רווקות בפריז.
הפוסט לעיל הוא מדויק להפליא - כשיוצאים בערב לבארים, בתי קפה וכו' אין כמעט בנות, והבנות שנמצאות נמצאות שם עם החבר שלהן. על מחשופים אין בכלל על מה לדבר, ובזה אפשר אולי להאשים את האקלים (מתי תגיע כבר ההתחממות הגלובלית המובטחת??). הבנות שנמצאות לא שותות ולא מפלרטטות, ומתרכזות בעיקר בלא לחייך ולהיראות כאילו הן לא מעוניינות בכלום. באמת, זה אמור להיות מושך? נידלס טו סיי, שמרוב שמרנות (באמתלה של "class") נעלם לחלוטין הסקס-אפיל, שכן בהיעדר אפילו קורטוב קטן של הפקרות, אין אפילו מה לפנטז.
ראיתי את זה קורה במו עיני במסיבת חנוכת הבית שלנו, עם כמה חברות רווקות של שרה, שבמהלך שלוש שעות הפגינו ריחוק ואפאטיות שלא היה מביישים ממרמניק בשנה השלישית של הקבע שלו. אבל זה הכל חלק מהתוכנית! חלילה שמישהו אולי יחשוב שאת מעוניינת!
זה פריז או בר-אילן? ואולי אפילו יותר גרוע?
פניתי לחבר הצרפתי(היחיד) שלי, אוליבייה, ושאלתי אותו על זה - והוא טען שהכל נכון. זאת ועוד. בנות פריזאיות מצפות שהבנים יעשו ה-כ-ל (בכל המובנים).
ואם אין בכלל רווקות און-דה-לוס בעיר, אז איפה אנשים פוגשים אחד את השני? כלומר, זוגות חייבים להיווצר איכשהו, לא? אז יש מה שנקרא soireeים, שאלה מעין מסיבות פרטיות ועיקר ההזדווגות היא בתוך המעגל המצומצם של חברים מהבי"ס/אוניברסיטה. אכן מועדון סגור.
אני יודע שכל זה נשמע אולי מוזר בגלל התדמית החופשיה והליברלית של צרפת, ובאמת יש הרבה סיבות לחשוב שכך - למשל זה שיש פרסומות בטלוויזיה עם ציצים - אבל האמת בפריז היא ההפך המוחלט.
עכשיו יכול להיות שזה רק אני, בתגובות לפוסט לעיל יש כמה אנשים שאומרים שזה ממש לא כך, ויש שרמוטות בפרברים (או משהו כזה), ותגובה אחרת אומרת שבין אוקטובר לאפריל הפריזאיות נמצאות ב"היברנציה", אבל ממה שאני ראיתי, זה באמת לא נראה טוב.
יש הרבה סיבות טובות להגיע לפריז, אבל מי שמחפש FREE LOVE, שיחפש בברלין, אמסטרדם או לונדון - לא כאן.
נ.ב
לא שאני בשוק לחברה! :) אני כותב את כל זה כאבחנות תרבותיות!
יש לי חולשה לבוס
אז אתמול כמו שאתם יודעים היה הסופרבול (אני יודע שכולם עוקבים מקרוב) - המשחק היה מעולה, אבל צפיתי בו באיזה חור בפרבר של פריז (הנחמה היחידה היתה שהתחיל לרדת שלג במהלך הלילה, וכשיצאנו פריז היתה לבנה). בקיצור בכלל לא משתווה לחיימקה (ומה כן?).
אבל לא על זה אני כותב. אני מדבר על ההופעה של ברוס ספרינגסטין במחצית. לי אישית יש סנטימנטים חזקים מאוד לבוס, אבל לא צריך להיות מעריץ כדי להשתאות מהפרמורמנס שהוא נתן אתמול. ההופעה היא 12 דקות ואני ממליץ בחום לראות את הכל (יש פשוט יותר מדי דברים טובים).
הקריאה שלו לאמריקה להתרחק מהגוואקמולי ולהניח את חטיפי העוף (0:12) היתה הדבר הכי מעורר השראה ששמעתי הרבה שנים (אובמה שמובמה), וזו היתה רק ההתחלה. עוד נקודות שיא - ברוס גולש מפשעה פירסט לתוך המצלמה (3:15), השופט שורק לעבירה! (1:29 בקליפ השני), איזה זמן זה??? (1:50 בקליפ השני)
אבל באמת, תראו את הכל.
(ב-16 ליולי הוא מגיע לצרפת... מי בא?)
(עדכון: זה הורד מהיו-טיוב אז הזמנים שכתבתי לא נכונים בקליפים האלה...)
(עדכון2: הורידו גם את הקליפים האלה. פאשיסטים.)
אבל לא על זה אני כותב. אני מדבר על ההופעה של ברוס ספרינגסטין במחצית. לי אישית יש סנטימנטים חזקים מאוד לבוס, אבל לא צריך להיות מעריץ כדי להשתאות מהפרמורמנס שהוא נתן אתמול. ההופעה היא 12 דקות ואני ממליץ בחום לראות את הכל (יש פשוט יותר מדי דברים טובים).
הקריאה שלו לאמריקה להתרחק מהגוואקמולי ולהניח את חטיפי העוף (0:12) היתה הדבר הכי מעורר השראה ששמעתי הרבה שנים (אובמה שמובמה), וזו היתה רק ההתחלה. עוד נקודות שיא - ברוס גולש מפשעה פירסט לתוך המצלמה (3:15), השופט שורק לעבירה! (1:29 בקליפ השני), איזה זמן זה??? (1:50 בקליפ השני)
אבל באמת, תראו את הכל.
(ב-16 ליולי הוא מגיע לצרפת... מי בא?)
(עדכון: זה הורד מהיו-טיוב אז הזמנים שכתבתי לא נכונים בקליפים האלה...)
(עדכון2: הורידו גם את הקליפים האלה. פאשיסטים.)
ז'אן לוק פיקארד
בעקבות ההמלצה של סדריס בפוסט הקודם הלכתי השבוע לPICARD.
למי שלא שמע את התוכנית מדובר ברשת צרפתית שמוכרת אך ורק דברים קפואים.
ואני מוכרח לומר - הללויה!
אני לא יודע איך הם עושים את זה, אבל מדובר בטכנולוגיה מתקדמת מאוד, אולי משהו מNASA, או אולי אפילו משהו שחיזרים הביאו לכדור-הארץ- זו טכנולוגית הקפאה עמוקה (אם אני הייתי אחראי על המיתוג הייתי קורא לזה COOL-FREEZE... ) שמאפשרת להקפיא ה-כ-ל. יש שם ירקות קפואים (אוקיי), ארוחות קפואות (בסדר), קוראסונים קפואים (ניחא), סושי וסשימי מוקפאים(!), מרקים קפואים (עם נודלס והכל!), עוגות קפואות, חילזונות קפואים, תבשיל ארנבות מוקפא ומה לא!
אני חושב שאפילו ראיתי ארוחת המבורגר מלאה עם צ'יפס שתיה וקטשופ שרק צריך להכניס לתנור וזה מוכן תוך 10 דקות.
העתיד כבר כאן. והוא קפוא.
כמובן שמילאתי את הסל שלי מכל הבא ליד.
למחרת כבר התחלתי להתעניין בפריזרים. המקפיאים שלהם ב 20- מעלות. למה הפריזר שלנו רק ב 10-? אני לא צריך משהו קצת יותר חזק מזה? אני לא צריך מקרר עם קצת יותר כח-סוס כדי ששיפודי הצפרדעים שקניתי לא יפשירו בחום הזה?
חיפשתי בספרות:
האם יש כבר מועדון של פריזופילים? אני רוצה להצטרף! אני רוצה להיות מוקף בגיקים חיוורים וקרים! ובנות גותיות! אני רוצה להשוות כוויות קור! ודיבורים על צלסיוס ופהרנהייט תוך כדי אכילת מזון מופשר! ואני גם רוצה שיקפיאו אותי לפני שאני מת! ושישמרו אותי בפיקארד עד להפשרה.
למי שלא שמע את התוכנית מדובר ברשת צרפתית שמוכרת אך ורק דברים קפואים.
ואני מוכרח לומר - הללויה!
אני לא יודע איך הם עושים את זה, אבל מדובר בטכנולוגיה מתקדמת מאוד, אולי משהו מNASA, או אולי אפילו משהו שחיזרים הביאו לכדור-הארץ- זו טכנולוגית הקפאה עמוקה (אם אני הייתי אחראי על המיתוג הייתי קורא לזה COOL-FREEZE... ) שמאפשרת להקפיא ה-כ-ל. יש שם ירקות קפואים (אוקיי), ארוחות קפואות (בסדר), קוראסונים קפואים (ניחא), סושי וסשימי מוקפאים(!), מרקים קפואים (עם נודלס והכל!), עוגות קפואות, חילזונות קפואים, תבשיל ארנבות מוקפא ומה לא!
אני חושב שאפילו ראיתי ארוחת המבורגר מלאה עם צ'יפס שתיה וקטשופ שרק צריך להכניס לתנור וזה מוכן תוך 10 דקות.
העתיד כבר כאן. והוא קפוא.
כמובן שמילאתי את הסל שלי מכל הבא ליד.
למחרת כבר התחלתי להתעניין בפריזרים. המקפיאים שלהם ב 20- מעלות. למה הפריזר שלנו רק ב 10-? אני לא צריך משהו קצת יותר חזק מזה? אני לא צריך מקרר עם קצת יותר כח-סוס כדי ששיפודי הצפרדעים שקניתי לא יפשירו בחום הזה?
חיפשתי בספרות:
"Taste, texture, color, bacterial counts, production time, and energy costs all are affected by how well the freezing system does its job."
האם יש כבר מועדון של פריזופילים? אני רוצה להצטרף! אני רוצה להיות מוקף בגיקים חיוורים וקרים! ובנות גותיות! אני רוצה להשוות כוויות קור! ודיבורים על צלסיוס ופהרנהייט תוך כדי אכילת מזון מופשר! ואני גם רוצה שיקפיאו אותי לפני שאני מת! ושישמרו אותי בפיקארד עד להפשרה.
Ca Vie Amercain
This American Life + דייויד סדריס + פריז = שווה...
אמנם סדריס הוא קצת מוזר אבל אני מלא הזדהות עם החרדה על הצרפתית הקלוקלת שלי - ומנסה לקנות רק במקומות שבהם אנשים לא מלגלגים עלי... ואני לא מושפל עד עפר.
הגיסט הכללי של כל מה שנאמר מדויק - זה חתיכת זוועה להיות זר. זה אולי הופך דברים בנאליים כמו להזמין סושי בטלפון למרגשים, אבל בסופו של דבר - מבוכה זה הרגש השולט...
שעת שיא
בזמנים של מלחמה כולם צריכים לעשות "משהו". אני כמובן נמצא בחזית הכי חשובה ואולי הכי מסוכנת - חזית ההסברה הישראלית. כמובן שזה שאני נמצא בקו הראשון לא אומר בהכרח שאני צריך להילחם. אנחנו הג'ובניקים מפעילים את מה שמזכירת המדינה האמריקאית קוראת לו SOFT POWER - יענו כח רך ומתוק.
שבת לפני שבועיים יצאתי לפאב קנדי בפריז (יש כמה כאלה) כדי לראות את הפלייאוף של הNFL. בפלייאוף משחקים גם בשבת (בניגוד ליום ראשון) ולכן הפאב היה מפוצץ בקנדיים/אמריקאיים/צרפתים ומה לא. היו הרבה טיפוסים מעניינים שאני אולי אספר עליהם בהמשך אבל אני רוצה להתמקד באמריקאי אחד - צ'ייניז-אמריקן מה שנקרא שהיה ממש דומה לג'קי צ'אן. אם ג'קי צ'אן היה חנון בן 50. התחלתי לדבר איתו (אוהד גי'אנטס - רחמנא ליצלן) והוא מיד התחיל לדבר כמו ג'קי צ'אן. כששתינו בירה הוא שתה כמו ג'קי צ'אן. הוא גר בפריז כבר 20 שנה, והוא סיפר לי סיפור על איך שפעם אחת, לפני כמה שנים הוא היה מעורב בקטטה. הוא וכמה חברים חזרו הביתה מהפאב וראו כמה אנשים מטרידים כמה בנות, וכמובן שהם נחלצו לעזרתם, כמו ג'קי צ'אן. אבל הוא לא נלחם כמו ג'קי צ'אן כי שברו לו את הלסת.
הברמן, ששמע את השיחה שלנו הראה לנו את הצלקת בפנים שהוא קיבל מכמה שיכורים שזרקו עליו קסדה או משהו לפני כמה חודשים כשהוא יצא עם חברים בסן מישל.
התפעמתי מהתיאורים על כמה שרחובות פריז מסוכנים. גם ככה ההליכה הביתה בשתיים בלילה במינוס חמש מעלות דרך הרחובות השוממים של פריז (אין אפילו פיצוציות!) זה ממש לא נעים. ואני חייב לעבור דרך סן מישל!
למה אני מספר את זה? כי השיחה שלנו מיד נסובה למי הם בדיוק ה"צעירים" האלה. ג'קי צ'אן היה בטוח:
"It's always the same guys. It's always the same guys. Always"
כשהוא אמר את זה ככה התחלתי לחשוד שהוא חטף מכות הרבה יותר מפעם אחת. כן, בסדר, זה אותם אנשים כל פעם. אבל איזה אנשים? ג'קי צ'אן:
"You know who im talking about. You know who im talking about. You know"
אני יודע? מיעוטים? הסתכלתי על הברמן שהסתכל על ג'קי צ'אן שהסתכל עלי.
שתקנו.
השתיקה שלנו היתה רבת משמעות. שתיקה של אנשים שיודעים מה זה לחטוף מכות. חוץ ממני זאת אומרת. שתיקה שאמרה - יש דברים שלא צריך לומר.
לא נתקלתי עוד באנטישמיות בפריז - אם לא מחשיבים את זה שהכינוי החדש שלי בעבודה הוא "טובח התינוקות" - אבל כמו שדני הסביר לי זה בטח קשור לעבר האישי שלי ולא לפוליטיקה. אבל ברור שנכון לומר - בחו"ל יכולים לרצוח אותך אמצע הרחוב ולאף אחד לא יהיה אכפת! וקולה עולה 3 יורו! ויש 50% הנחה על כל כל סריגי החורף בגלרי לפאייט!
אז זהו.
אני בטח הבנאדם האחרון באינטרנט שראה את זה, אבל..
ותרשו לי להתנצל על מראות הזוועה הטיפוגרפיים של הבלוג הזה (היום הסתכלתי עליו לראשונה דרך IE). זה בגלל בלוגר, ובקרוב מאוד יתבצע פה טיהור אתני של TIMES NEW ROMAN.
חנוכה
אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לקסירר, מהסיבה הפשוטה שהוא היחיד שלא מפסיק להיות חרד ליהדות שלי בגולה.אתמול בדרך הביתה מהעבודה ראיתי פתאום התקהלות של אנשים סביב מנורה גדולה בכיכר בסטיל. בהיותי יהודי טוב, תם, ושומר מצוות מיד ירדתי מהאוטובוס והחלטתי להשתתף בהדלקת החנוכיה. כזר למנהג המקום, לא חשבתי רבות על המנוף שהוצב בסמוך לחנוכיה. חשבתי שאולי זה שייך למכבי האש.
רק מרגע התחיל האירוע הבנתי שהמנוף הוא חלק אינטגרלי מהטקס - שני רבנים מונפים אל-על ע"י המנוף, ומברכים על הדלקת הנרות (נורות) בעודם תלויים כך בין שמיים וארץ. אין ספק שחב"ד התעלו על עצמם בחדשנות הטכנולוגית/תעשייתית, הבעיה היחידה היתה שהמנוף הנ"ל נע בקצב של בערך סנטימטר בדקה, ואחרי הדלקת כל נר הוא חזר לארץ כדי להנחית את הרב (עסקן) הקודם ולהניף מכובד קהילה (עסקן) אחר. כל העסק נמשך כמעט רבע שעה ואחרי נר שלישי כבר התייאשתי (למרות שאני חושב שזה היה האחרון אתמול...?).
לפני שהלכתי עוד ניסו למכור לי שלל נרות/חנוכיות/סידורים, כנראה רק בשביל לתת לי תחושה טובה של בית. כמובן שניסיתי להתמקח ובסוף לא קניתי - מה הם חושבים נולדתי אתמול?! אבל באופן כללי באתי לחזק ויצאתי מחוזק.
נ.ב.
קסירר, הזין הגדול הזה שאתה רואה בתמונה זה בסה"כ הפסל שמוצב שאמצע כיכר בסטיל. אין חשש ערלה ושביעית מה שזה לא אומר. מדובר בסמל פאלי למהדרין.
החג של החגים
בימים האחרונים קיבלתי הרבה פידבק על הבלוג, ומאיפה שאני יושב, נראה לי שהבלוג שלי הוא אחד הדברים הכי מדוברים בארץ. למעשה אני די בטוח שהוא הדבר השני הכי מדובר אחרי בובליל. זה לא מפתיע בהתחשב בזה שקראתי השבוע שהוא נהיה ראש ממשלת ישראל. (כמו שאתם ודאי יכולים לדמיין לכם, בכל ראשון בבוקר אני נהנה לשבת על הכורסא ליד תנור החימום, ללבוש את הפנטופל שלי, ולעיין בעיתונים ובמגזינים של אקטואליה מקומית, תוך נישנוש קוראסונים וקריאת "מרד!", "פוטאן!" ו"קונרי!".)
ובכן, אני מודה שאיני מכיר את הבובליל הנ"ל כלל, אני מאחל לו הצלחה בתפקיד החדש, אבל ממה שהבנתי הסיבה שהוא מספר אחת זה הוולגריות הבלתי מתפשרת שלו. כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מוכן לרדת יותר נמוך, ולכן במאמץ לצמצם פערים אני אשתדל להיות קצת יותר פרימיטיבי היום.
בשבועות האחרונים פריז קושטה באורות לכבוד חג הקריסמס. הגלרי לפאייט והשאנז-אליזה התכסו בניאונים, אבל הלהיט השנה זה אורות מנצנצים בסטייל מה ששמו על מגדל אייפל- יענו הרבה מאוד אורות שכבים ודולקים במהירות רבה. רוב הכיכרות נראות בלילה כמו חלום הבלהוט הנורא ביותר של חולי אפילפסיה. כל ערב שאני חוזר מהעבודה אני רואה אנשים מפרכסים ומקיאים על המדרכות, עם אותו קצף לבן מפורסם בזוית הפה. מי שמצליח להתמודד עם הבחילה צריך להתמודד עם הסינוור, ומי שמצליח לראות משהו נהנה מהקסם המיוחד של פריז.
אם זה לא מספיק, פן נוסף של החג הוא שירי החג המושמעים בכל החנויות. השבוע הלכתי לקניות בסופרמרשה, והושמעה בו (אני לא צוחק) הגרסא הזו לג'ינגל בלז: http://www.deezer.com/track/154805.
מי שחושב שאפשר לעשות קניות באוירה כזו, אני קורא לו לנסות לקרוא את שארית הפוסט הזה עם השיר הזה ברקע. האם הפריזאים אוהבים את זה? מהפנים הסגורות של האנשים שקנו איתי לא למדתי כלום. בכל מקרה מצאתי את עצמי קונה 5 ליטר אקונומיקה וסמרטוטים.
אם נעבור לפסים קצת יותר אישיים, אז עברנו דירה... והיא ממש מגניבה ובקרוב יהיו תמונות אני מבטיח אם רק אי פעם יהיה לנו אינטרנט שם. בינתיים יש לנו רהיטים מאיקאה עם שמות כמו ANEBODA, BILLY ו-LERBERG - מה שהביא אותי לחשוב על סטארט-אפ (עוד אחד!)- חנות כמו איקאה רק שכל השמות של הרהיטים זה שמות יהודים: GOLDSTEIN, RABINOVICH, ואולי אפילו מיטת SHTIGLITZ. מי שתוהה למה אין פה שמות מזרחיים שישאל את עצמו אם הוא מוכן להתרחץ עם BOUBLIL. אני אישית חושב שהשמות היהודיים נותנים קסם ייחודי לרהיטים, ובכלל סלון קומפלט יכול להשמע כמו משרד עורכי-דין - STEIN, STEIN & GOLD.
לדעתי יש פה משהו.
טוב אני אתן לזה כמה שניות לשקוע.
מחרתיים אני בהופעה של אוי דיוויזן - אתם יודעים, כי צריך לנצל את זה שאני בפריז!
ובינתיים מועדים לשמחה...
ובכן, אני מודה שאיני מכיר את הבובליל הנ"ל כלל, אני מאחל לו הצלחה בתפקיד החדש, אבל ממה שהבנתי הסיבה שהוא מספר אחת זה הוולגריות הבלתי מתפשרת שלו. כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מוכן לרדת יותר נמוך, ולכן במאמץ לצמצם פערים אני אשתדל להיות קצת יותר פרימיטיבי היום.
בשבועות האחרונים פריז קושטה באורות לכבוד חג הקריסמס. הגלרי לפאייט והשאנז-אליזה התכסו בניאונים, אבל הלהיט השנה זה אורות מנצנצים בסטייל מה ששמו על מגדל אייפל- יענו הרבה מאוד אורות שכבים ודולקים במהירות רבה. רוב הכיכרות נראות בלילה כמו חלום הבלהוט הנורא ביותר של חולי אפילפסיה. כל ערב שאני חוזר מהעבודה אני רואה אנשים מפרכסים ומקיאים על המדרכות, עם אותו קצף לבן מפורסם בזוית הפה. מי שמצליח להתמודד עם הבחילה צריך להתמודד עם הסינוור, ומי שמצליח לראות משהו נהנה מהקסם המיוחד של פריז.
אם זה לא מספיק, פן נוסף של החג הוא שירי החג המושמעים בכל החנויות. השבוע הלכתי לקניות בסופרמרשה, והושמעה בו (אני לא צוחק) הגרסא הזו לג'ינגל בלז: http://www.deezer.com/track/154805.
מי שחושב שאפשר לעשות קניות באוירה כזו, אני קורא לו לנסות לקרוא את שארית הפוסט הזה עם השיר הזה ברקע. האם הפריזאים אוהבים את זה? מהפנים הסגורות של האנשים שקנו איתי לא למדתי כלום. בכל מקרה מצאתי את עצמי קונה 5 ליטר אקונומיקה וסמרטוטים.
אם נעבור לפסים קצת יותר אישיים, אז עברנו דירה... והיא ממש מגניבה ובקרוב יהיו תמונות אני מבטיח אם רק אי פעם יהיה לנו אינטרנט שם. בינתיים יש לנו רהיטים מאיקאה עם שמות כמו ANEBODA, BILLY ו-LERBERG - מה שהביא אותי לחשוב על סטארט-אפ (עוד אחד!)- חנות כמו איקאה רק שכל השמות של הרהיטים זה שמות יהודים: GOLDSTEIN, RABINOVICH, ואולי אפילו מיטת SHTIGLITZ. מי שתוהה למה אין פה שמות מזרחיים שישאל את עצמו אם הוא מוכן להתרחץ עם BOUBLIL. אני אישית חושב שהשמות היהודיים נותנים קסם ייחודי לרהיטים, ובכלל סלון קומפלט יכול להשמע כמו משרד עורכי-דין - STEIN, STEIN & GOLD.
לדעתי יש פה משהו.
טוב אני אתן לזה כמה שניות לשקוע.
מחרתיים אני בהופעה של אוי דיוויזן - אתם יודעים, כי צריך לנצל את זה שאני בפריז!
ובינתיים מועדים לשמחה...
NFL אירופה
בשבועות האחרונים אני משקיע מאמץ גדול כדי לא להתאמץ בעבודה. בזמנים כאלו המשימה קשה במיוחד - בימים בהם אבות בית נועלים את העליה לגגות בבניני ההי-טק (אצלנו סגור), רק הטובים ביותר מסוגלים להמשיך להתבטל בעבודה כאילו כלום.
אני בוודאי שלא שייך לטובים ביותר ולכן אני הראשון שאודה שהתחלתי להתאמץ בעבודה. נכון, עיקר המאמץ מושקע בשכנוע עצמי שלא אכפת לי אם יפטרו אותי, חלק בעדכון קורות החיים, ורק חלק קטן בתכנות, אבל זה עדיין פוגע בזמן האיכות שיש לי עם הבלוג.
בכל מקרה כבר כמה זמן רציתי לכתוב על חווית הצפיה בפוטבול אמריקאי באירופה. נכון, יש בדיוק קורא אחד של הבלוג הזה שאכפת לו (חיימקה), ואני לא בטוח שהוא קורא את הבלוג הזה או שאכפת לו. לכן אני אשתדל לתבל את התיאורים שלי באנקדוטות מצחיקות על החיים ובכלל.
טוב, אז איך שנחתתי בפריז לפני חודשיים העדיפות הראשונה שלי היתה למצוא פאב שבו אני אוכל לצפות בפוטבול אמריקאי (נחתתי ביום ראשון). זה היה לפני הרבה זמן - אני יודע כי אז עוד היה לסן-פרנסיסקו סיכוי תיאורטי להגיע לפליי-אוף - ולא ידעתי עוד דבר על פריז. לכן גלשתי את האינטרנטים והחלטתי ללכת לפאב האמריקאי הראשון שמצאתי:
THE LONG HOP
טוב, האמת שזה מקום די נחמד. כשאני אומר האמת אני מתכוון לאולי, וכשאני אומר נחמד אני מתכוון לציצים. הציצים שייכים לברמנית הבלונדינית שמדברת צרפתית במבטא אמריקאי בדיוק כמו שאני מקווה לדבר יום אחד. ואלה לא הדברים היחידים שזקורים שם (אני מתאמץ פה!) - גם המבטים של באי הפאב שפונים בזוית של 45 מעלות כלפי מעלה לכיוון המסך שעליו המשחק מוקרן. הסיבה שהמסך כלכך גבוה היא כנראה כדי שלא נשים לב לריח. עכשיו כן - השירותים במקום מצוחצחים- ראיתי את ההשתקפות שלי בפורמייקה והאסלה היא בריח הדרים - הבעיה שהפאב עצמו מסריח משתן. זה ממש מוזר שהשירותים מריחים טוב והבאר מסריח - זה והאדים של האמוניה ממש גורמים לדיסאוריינטציה.
אבל חוץ מזה הכל טוב. יש במקום שני נגני בית שעושים קאברים והאמת שהם די משעשעים - יש לאחד מהם מבטא צרפתי ממש ממש חזק והוא לא מסוגל לבטא 'ל' - מה שגרם לכמה ביצועים מאוד מעניינים כמו DONT WEAVE ME HIGH, DONT WEAVE ME DRY, ואהוב הקהל - BORN TO BE WIDE. פיצ'ר מעניין של המקום זו פרחת הבית - השם שלה הוא ANA-LEE אבל באי המקום (ואני די בטוח שגם היא) מבטאים את זה ANAL-YYY. מה שהיא עושה זה משתכרת ומנסה לשיר יחד עם הלהקה ע"י חטיפת המיקורפון וצוויחה של משהו שקשור לשיר. האמת היא שזה לא רע. הדרך שבה משתכרים בלונג-הופ היא ע"י ביר-פונג (האמת שהעמוד וויקיפדיה מפתיע ברצינות שלו). אני רק אציין שאחרי שני תורות הכדור פינג-פונג הזה זה הדבר הכי מלוכלך בכל פריז ובשתי מילים - אין מצב.
מה שכן זה שפגשתי שם את אוליבייה - כן, מה שאתם שומעים - ועכשיו יש לי מישהו שאני יכול לצפות איתו במשחקי פוטבול וגם חבר שאני יכול לספר לו על הפחדים שלי וגם מישהו לשמוח איתו כשעדיין 0-0 במשחקים של ה49ers. במילים אחרות הוא תחליף חיימקה, אבל אל תגידו לו. אני מנסה לדבר איתו בצרפתית, והוא מנסה לענות לי באנגלית. אפילו איינל-ייי אמרה שאנחנו נראים ממש טוב ביחד, אבל זה היה רק קצת לפני שהיא התעלפה ויכול להיות שהיא דיברה על השדיים של הברמנית (זינג!).
קצת על השידורים - בכל זאת זה נושא הפוסט - הNFL משודר בצרפת או בNASN שזו רשת ספורט אמריקאי באירופה או בסקיי ספורטס, כאשר כל המשדר מנוהל ע"י שלושה בריטים - מנחה ושני פרשנים - אחד מהם נראה לי בכלל מגיע מכדורגל ואיזה אנגלי אחד ששיחק שנתיים בNFL עכשיו הוא מומחה. את התקצירים במחצית אפשר לסכם בדמעות הגעגועים שלי לטרי ברדשאו, והזמן שהם מעבירים בפרסומות גורמים לפרומואים לרד גרין שואו להיראות מתוחכמים. סופסוף למדתי להעריך את METV, והייאוש לא יותר נח.
וזהו על פוטבול...
שבוע הבא עוברים דירה...
אני בוודאי שלא שייך לטובים ביותר ולכן אני הראשון שאודה שהתחלתי להתאמץ בעבודה. נכון, עיקר המאמץ מושקע בשכנוע עצמי שלא אכפת לי אם יפטרו אותי, חלק בעדכון קורות החיים, ורק חלק קטן בתכנות, אבל זה עדיין פוגע בזמן האיכות שיש לי עם הבלוג.
בכל מקרה כבר כמה זמן רציתי לכתוב על חווית הצפיה בפוטבול אמריקאי באירופה. נכון, יש בדיוק קורא אחד של הבלוג הזה שאכפת לו (חיימקה), ואני לא בטוח שהוא קורא את הבלוג הזה או שאכפת לו. לכן אני אשתדל לתבל את התיאורים שלי באנקדוטות מצחיקות על החיים ובכלל.
טוב, אז איך שנחתתי בפריז לפני חודשיים העדיפות הראשונה שלי היתה למצוא פאב שבו אני אוכל לצפות בפוטבול אמריקאי (נחתתי ביום ראשון). זה היה לפני הרבה זמן - אני יודע כי אז עוד היה לסן-פרנסיסקו סיכוי תיאורטי להגיע לפליי-אוף - ולא ידעתי עוד דבר על פריז. לכן גלשתי את האינטרנטים והחלטתי ללכת לפאב האמריקאי הראשון שמצאתי:
THE LONG HOP
טוב, האמת שזה מקום די נחמד. כשאני אומר האמת אני מתכוון לאולי, וכשאני אומר נחמד אני מתכוון לציצים. הציצים שייכים לברמנית הבלונדינית שמדברת צרפתית במבטא אמריקאי בדיוק כמו שאני מקווה לדבר יום אחד. ואלה לא הדברים היחידים שזקורים שם (אני מתאמץ פה!) - גם המבטים של באי הפאב שפונים בזוית של 45 מעלות כלפי מעלה לכיוון המסך שעליו המשחק מוקרן. הסיבה שהמסך כלכך גבוה היא כנראה כדי שלא נשים לב לריח. עכשיו כן - השירותים במקום מצוחצחים- ראיתי את ההשתקפות שלי בפורמייקה והאסלה היא בריח הדרים - הבעיה שהפאב עצמו מסריח משתן. זה ממש מוזר שהשירותים מריחים טוב והבאר מסריח - זה והאדים של האמוניה ממש גורמים לדיסאוריינטציה.
אבל חוץ מזה הכל טוב. יש במקום שני נגני בית שעושים קאברים והאמת שהם די משעשעים - יש לאחד מהם מבטא צרפתי ממש ממש חזק והוא לא מסוגל לבטא 'ל' - מה שגרם לכמה ביצועים מאוד מעניינים כמו DONT WEAVE ME HIGH, DONT WEAVE ME DRY, ואהוב הקהל - BORN TO BE WIDE. פיצ'ר מעניין של המקום זו פרחת הבית - השם שלה הוא ANA-LEE אבל באי המקום (ואני די בטוח שגם היא) מבטאים את זה ANAL-YYY. מה שהיא עושה זה משתכרת ומנסה לשיר יחד עם הלהקה ע"י חטיפת המיקורפון וצוויחה של משהו שקשור לשיר. האמת היא שזה לא רע. הדרך שבה משתכרים בלונג-הופ היא ע"י ביר-פונג (האמת שהעמוד וויקיפדיה מפתיע ברצינות שלו). אני רק אציין שאחרי שני תורות הכדור פינג-פונג הזה זה הדבר הכי מלוכלך בכל פריז ובשתי מילים - אין מצב.
מה שכן זה שפגשתי שם את אוליבייה - כן, מה שאתם שומעים - ועכשיו יש לי מישהו שאני יכול לצפות איתו במשחקי פוטבול וגם חבר שאני יכול לספר לו על הפחדים שלי וגם מישהו לשמוח איתו כשעדיין 0-0 במשחקים של ה49ers. במילים אחרות הוא תחליף חיימקה, אבל אל תגידו לו. אני מנסה לדבר איתו בצרפתית, והוא מנסה לענות לי באנגלית. אפילו איינל-ייי אמרה שאנחנו נראים ממש טוב ביחד, אבל זה היה רק קצת לפני שהיא התעלפה ויכול להיות שהיא דיברה על השדיים של הברמנית (זינג!).
קצת על השידורים - בכל זאת זה נושא הפוסט - הNFL משודר בצרפת או בNASN שזו רשת ספורט אמריקאי באירופה או בסקיי ספורטס, כאשר כל המשדר מנוהל ע"י שלושה בריטים - מנחה ושני פרשנים - אחד מהם נראה לי בכלל מגיע מכדורגל ואיזה אנגלי אחד ששיחק שנתיים בNFL עכשיו הוא מומחה. את התקצירים במחצית אפשר לסכם בדמעות הגעגועים שלי לטרי ברדשאו, והזמן שהם מעבירים בפרסומות גורמים לפרומואים לרד גרין שואו להיראות מתוחכמים. סופסוף למדתי להעריך את METV, והייאוש לא יותר נח.
וזהו על פוטבול...
שבוע הבא עוברים דירה...
צרפת 0 - אורוגוואי 0
טוב הכל היה טוב אתמול - האוירה באיצטדיון, הנקניקיה לפני המשחק, החומר שעישנו הילדים שורה לפני, המחיר (10 יורי). הכל היה טוב חוץ מנבחרת צרפת.
נסו להיזכר איך צרפת נראתה באליפות אירופה, ואז תנסו לרדת עוד כמה רמות. איך לעזאזל דומאנק נשאר המאמן? איך ויירה, אנלקה והנרי עדיין בהרכב? אני יודע שקשה לפטר אנשים בצרפת אבל כמה גרוע אפשר לשחק ועדיין לא לעוף? יצאתי מאוכזב מהמשחק אבל עם תובנות חדשות לגבי מקום העבודה שלי.
אבל הכי מוזר זה לראות את תיירי הנרי. אני רוצה לצטט משהו שחיימקה פעם אמר - "אבוקסיס גמור" - אבל בפראפרזה על הנרי - "הנרי גמור". איך שהוא הפך תוך שנה וחצי מאחד השחקנים הטובים בעולם לאפס מוחלט זה ממש נס. נדמה שרק אתמול נרעשנו כולנו לשמע זעקת "הנריייי!!!" בוקעת מהפלייסטיישן, והנפנו יחד את אישוני העיניים המותשות, המעורפלות שלנו למסך הטלוויזיה בציפיה לראות משהו נפלא. ומה נשאר? אתמול קלטתי אותו מעשן סיגריה ליד דגל הקרן בדקה ה30. בדקה ה55 הוא הגיע לנקודת ההחלפה וחיכה שם 5 דקות עד שהחליפו אותו. מאוד יכול להיות שרן בן-שמעון בכושר משחק יותר טוב ממנו.
אבל היו גם דברים חיוביים - סמיר נסרי הוא סלים טועמה משופר, בנזמה הוא בנזמה, וחוצמזה למדתי הרבה מילים חדשות בצרפתית. עוד תמונות של הסטאד דה פראנס...:
ביקורת מסעדה - Best N'Fast
קצת על ארוחת הצהריים שלי... (אני יודע שעד עכשיו כל הפוסטים שלי היו או על נייר טואלט או על אוכל אבל זה המצב- תתרגלו).
בד"כ אני אוכל צהריים עם הצוות באחת המסעדות באיזור, האוכל כאן נוטה להיות קצת יקר, אבל באופן כללי מוצלח. אחד הבונוסים בזה שיש כלכך הרבה מהגרים פה זה האותנטיות של המסעדות - מסעדה הודית עם הודים, מסעדה סינית של סינים, מסעדה יפנית של יפנים וכו'. מדי פעם, כשאני במצב-רוח הרפתקני אני מחליט ללכת לאכול עם שני הסטאג'יירים של החברה. מדובר בסטודנטים עניים, ובחוויה קולינרית שונה לגמרי. מסעדה פקיסטנית של פקיסטניז- Best N'Fast. הכל א-לה פקיסטן - העיצוב , השירות האיטי, ההיגיינה, וכמובן המחיר (במונחים יחסיים). בתוך המסעדה יש תמיד שני עובדים שלא עושים כלום (או עושים את עצמם מנקים, שזה אחד הדברים המצחיקים ביותר שיש. רק בשביל זה שווה ללכת לשם). באופן כללי כל המסעדה נראית כאילו היא לקוחה ישר מפרק של סיינפלד. אבל הדבר הכי הכי ערבי במסעדה זה ההמבורגר. זה משהו שמנסה להיות כמו ביג-מק - 2 חתיכות בשר, 3 פרוסות של לחמניה - רק שהלחמניה לא מסודרת בסדר הנכון - יענו החלק הקמור עם השומשום נמצא באמצע במקום למעלה. הלמטה נמצא למעלה, והאמצע נמצא למטה. מדובר לדעתי ביצירת מופת של גסטרונומיה ערבית, שהייתי בכיף מצלם ומפרסם פה אם רק הבעלים לא היה מסתכל עלינו כל הזמן כשאנחנו אוכלים. למען שלום המעיים שלי טרם חשפתי בפני הבעלים של המסעדה את זהותי האמיתית כסוכן מוסד ומבקר מסעדות. בינתיים אני מתחזה לאנגלי (למען האמת הוא שאל אותי אם אני מאנגליה ואני נכנסתי לפאניקה ועניתי כן. לונדון אם להיות ספציפיים). מסתבר שפקיסטן היתה פעם קולוניה של אנגליה- מי ידע? - והם עשו שם דברים לא יפים. אז התנצלתי בשם המלכה.
לסיכום Best N'Fast היא ללא ספק אחת מפינות החמד של פריז, כזו שלא תמצאו (מבטיח) במדריך מישלין. ההמבורגר הוא יצירת אמנות שאפשר לשים לצד ה"מזרקה" של מרסל דושאמפ במוזיאון פומפידו, (או לכל הפחות ב-בלוג הכישלון) והטעם דומה. אני ממליץ בחום!
קוראסון בטחינה (פלאפל בבגט, קממבר בפיתה וכו' וכו')
אני חייב לעשות פה איזה מיני-פוסט על הביקוש לפלאפל.
ביום ראשון (יום חופש!) הלכתי עם שרה לMARAIS - רובע יהודי/הומואי - כדי לאכול פלאפל/שווארמה. התור לפלאפל היה באורך של חצי רחוב, אני לא צוחק- עמדו משהו כמו 100 אנשים בתור מסודר כמו ללחם ברוסיה.
יש 4 דוכני פלאפל והיה תור ארוך בכולם. אנחנו חיכינו משהו כמו רבע שעה. בקיצור הביקוש פה לאוכל ים תיכוני הוא אדיר, וממה שאני יודע אין פה עדיין חומוסיה!
אז זהו... מי שמחפש רעיון לסטארט-אפ...
אז זהו... מי שמחפש רעיון לסטארט-אפ...
וויג' ל-סופרמרשה
אני רוצה כבר הרבה זמן לפרסם תמונות כדי לגרום לכם לקנא אבל בד"כ אני מסתובב בלי מצלמה.
לכן כשאתמול בערב ראיתי (בזמן!) שנגמר הנייר טואלט, ושרה הורידה הוראה ללכת לסופרמרקט, מיד החלטתי לתעד את הכל. בפריז הכל קסום גם נייר טואלט.
איך שיוצאים המהדירה - נוטרה דם (ותיירים מצלמים...)
אז גם אני מצלם..
צריך לחצות את הגשר כדי להגיע לגדה השמאלית
כיכר סן מישל.
בולבר סן מישל (מממ... מקדונלדס. גלידה או לא גלידה?)
גלידה. והגעתי למונופרי!
תכלס לא צילמתי הרבה בתוך הסופר כי התפדחתי מזה..
אבל לא יכולתי להתאפק עם הגבינות...
אין תמונות של הרכישה (הייתי צריך להתרכז עם הצרפתית) אבל תאמינו לי שזה היה תלת-שכבתי.
בדרך חזרה חוצים שוב את הגשר...
ורואים הרבה אנשים מטושטשים..
אני ונייר טואלט. מישן אקומפלישד! (זה נראה כמו יידיש כשכותבים את זה ככה...)
לכן כשאתמול בערב ראיתי (בזמן!) שנגמר הנייר טואלט, ושרה הורידה הוראה ללכת לסופרמרקט, מיד החלטתי לתעד את הכל. בפריז הכל קסום גם נייר טואלט.
איך שיוצאים המהדירה - נוטרה דם (ותיירים מצלמים...)
אז גם אני מצלם..
צריך לחצות את הגשר כדי להגיע לגדה השמאלית
כיכר סן מישל.
בולבר סן מישל (מממ... מקדונלדס. גלידה או לא גלידה?)
גלידה. והגעתי למונופרי!
תכלס לא צילמתי הרבה בתוך הסופר כי התפדחתי מזה..
אבל לא יכולתי להתאפק עם הגבינות...אין תמונות של הרכישה (הייתי צריך להתרכז עם הצרפתית) אבל תאמינו לי שזה היה תלת-שכבתי.
בדרך חזרה חוצים שוב את הגשר...
ורואים הרבה אנשים מטושטשים..
אני ונייר טואלט. מישן אקומפלישד! (זה נראה כמו יידיש כשכותבים את זה ככה...)
בגט, עבודה
טוב, רציתי לכתוב קצת על העבודה שלי... שהתחלתי אותה רק לפני שבוע.
זה מה שנקרא התרשמות ראשונית.
טוב אז קודם כל, מדובר בסטארט-אפ.
אנחנו עובדים בשיטת AGILE-למי שלא מכיר זו מתודולגית פיתוח שאומרת שהבוס שלך מסביר לך משהו בצרפתית חמש דקות ואז לא מתייחס אליך שבועיים. עד עכשיו זה עובד יופי, והתוצאות בשטח- אני כותב את הפוסט הזה בזמן העבודה.
אם להיות קצת יותר רציניים לרגע, אז באמת שכולם נחמדים, ובמיוחד הבוס שלי, והאווירה בצוות רגועה. בחדר יש גיטרה חשמלית וגיטרה בס להפסקות (וויר ג'מינג..), אוכלים טוב (LUNCH TICKETS!), וכמובן צרפתי עם קוקו ששולח לכולם פורנו רך.
אני אישית לומד עכשיו C#, וחווה את הגועל נפש שנקרא internet explorer (ו VISTA!).
בצרפת ישנו חוק מימי המהפכה שלפיו כל מי שמתחיל לעבוד חייב לעבור "בדיקה גופנית" לפני שהוא מתחיל. אז הלכתי לראות רופאה לפני כמה ימים. לפני שנכנסתי אליה, היה לי ראיון עם המזכירה במשרד שהתנהל כולו בצרפתית. היא היתה ממש נחמדה, דיברה לאט, ומה שלא הבנתי היא הסבירה בתנועות ידיים. הבנתי הרבה והייתי ממש גאה בעצמי. הכל הלך יופי עד שהיא היתה צריכה להסביר לי שאני צריך להשתין לתוך כוס בפנטומימה.
(פאוזה דרמטית)
אח"כ נכנסתי לרופאה והיא בדקה אותי. היא שאלה אותי אם אני מעשן, אמרתי שהפסקתי, והיא פתאום נהייתה ממש מודאגת, ושאלה למה והאם חשבתי על זה ברצינות לפני שהחלטתי... אני חושב שאני הבנאדם היחיד באזור פריז רבתי שלא מעשן. ברגע זה.
אני אשאיר את שאר הבדיקות שהיא עשתה לי לדמיון שלכם (חג שמח!).
אני אשתדל לעדכן בכל התפתחות נוספת.. עד אז.. או רוב ווה..
זה מה שנקרא התרשמות ראשונית.
טוב אז קודם כל, מדובר בסטארט-אפ.
אנחנו עובדים בשיטת AGILE-למי שלא מכיר זו מתודולגית פיתוח שאומרת שהבוס שלך מסביר לך משהו בצרפתית חמש דקות ואז לא מתייחס אליך שבועיים. עד עכשיו זה עובד יופי, והתוצאות בשטח- אני כותב את הפוסט הזה בזמן העבודה.
אם להיות קצת יותר רציניים לרגע, אז באמת שכולם נחמדים, ובמיוחד הבוס שלי, והאווירה בצוות רגועה. בחדר יש גיטרה חשמלית וגיטרה בס להפסקות (וויר ג'מינג..), אוכלים טוב (LUNCH TICKETS!), וכמובן צרפתי עם קוקו ששולח לכולם פורנו רך.
אני אישית לומד עכשיו C#, וחווה את הגועל נפש שנקרא internet explorer (ו VISTA!).
בצרפת ישנו חוק מימי המהפכה שלפיו כל מי שמתחיל לעבוד חייב לעבור "בדיקה גופנית" לפני שהוא מתחיל. אז הלכתי לראות רופאה לפני כמה ימים. לפני שנכנסתי אליה, היה לי ראיון עם המזכירה במשרד שהתנהל כולו בצרפתית. היא היתה ממש נחמדה, דיברה לאט, ומה שלא הבנתי היא הסבירה בתנועות ידיים. הבנתי הרבה והייתי ממש גאה בעצמי. הכל הלך יופי עד שהיא היתה צריכה להסביר לי שאני צריך להשתין לתוך כוס בפנטומימה.
(פאוזה דרמטית)
אח"כ נכנסתי לרופאה והיא בדקה אותי. היא שאלה אותי אם אני מעשן, אמרתי שהפסקתי, והיא פתאום נהייתה ממש מודאגת, ושאלה למה והאם חשבתי על זה ברצינות לפני שהחלטתי... אני חושב שאני הבנאדם היחיד באזור פריז רבתי שלא מעשן. ברגע זה.
אני אשאיר את שאר הבדיקות שהיא עשתה לי לדמיון שלכם (חג שמח!).
אני אשתדל לעדכן בכל התפתחות נוספת.. עד אז.. או רוב ווה..
ורני OH MERCY
חשבתי לעשות פוסט על הצרפתית שלי.
חשבתי להשוויץ באוצר המילים שלי. איך אני מרכיב משפטים. איך אני משוטט בין העבר ההווה והעתיד. מושא ישיר ועקיף. ציווי. כל הרפרטואר.
לצערי אני לא יכול לעשות את זה. למרות שכל המומחים(שרה) מסכימים שאני עילוי בתחום לימודי השפה הצרפתית, גיליתי שקצב השיכחה שלי גדול מקצב הלימוד. למעשה אני מסוגל להכיל רק חלק אחד של השפה, או יש שיאמרו רק משפט אחד בכל רגע נתון.
המשפט שאני יודע כרגע הוא משפט הכרחי כדי להרחיק ממני סוטים במטרו ולכן אני לא אשתף אתכם, אבל בכל מקרה לא נראה לי שהוא מציג רמה גבוהה של הבנה. יש בו קצת אלמנטים בינלאומיים בליווי תנועות ידיים.
אני לומד צרפתית בשיעורי ערב. אני חושב שאני הכי טוב בקבוצה שלי. אתמול אחד מתיו (תלמיד גרמני) הקריא טקסט בקצב של בערך מילה בדקה, ואני חושב שיש משהו בצרפתית שאוטומטית מחזיר אותך לכיתה א כי אפילו את המילה LOLITA (הגיבורה של הטקסט- באמת) הוא קרא LATISHA. אני יודע שקשה עם המבטא והכל אבל לטישה ולוליטה זה בשתי קטגוריות שונות לגמרי ביופורן ויש לזה סיבה טובה.
אח"כ התחלקנו לזוגות כדי לעשות דיאלוג ביחד, ואני יצאתי עם מצרי מקהיר. ניסיתי לעשות מאמץ למען השלום אבל אני יודע רק את המשפט מהמטרו אז אני לא בטוח שזה עזר, וזה בטח לא הביא לנורמליזציה. אני לא זוכר את השם שלו, אבל זה בטח היה אחמד, לא? רוב הסיכויים שכן.
חשבתי להשוויץ באוצר המילים שלי. איך אני מרכיב משפטים. איך אני משוטט בין העבר ההווה והעתיד. מושא ישיר ועקיף. ציווי. כל הרפרטואר.
לצערי אני לא יכול לעשות את זה. למרות שכל המומחים(שרה) מסכימים שאני עילוי בתחום לימודי השפה הצרפתית, גיליתי שקצב השיכחה שלי גדול מקצב הלימוד. למעשה אני מסוגל להכיל רק חלק אחד של השפה, או יש שיאמרו רק משפט אחד בכל רגע נתון.
המשפט שאני יודע כרגע הוא משפט הכרחי כדי להרחיק ממני סוטים במטרו ולכן אני לא אשתף אתכם, אבל בכל מקרה לא נראה לי שהוא מציג רמה גבוהה של הבנה. יש בו קצת אלמנטים בינלאומיים בליווי תנועות ידיים.
אני לומד צרפתית בשיעורי ערב. אני חושב שאני הכי טוב בקבוצה שלי. אתמול אחד מתיו (תלמיד גרמני) הקריא טקסט בקצב של בערך מילה בדקה, ואני חושב שיש משהו בצרפתית שאוטומטית מחזיר אותך לכיתה א כי אפילו את המילה LOLITA (הגיבורה של הטקסט- באמת) הוא קרא LATISHA. אני יודע שקשה עם המבטא והכל אבל לטישה ולוליטה זה בשתי קטגוריות שונות לגמרי ביופורן ויש לזה סיבה טובה.
אח"כ התחלקנו לזוגות כדי לעשות דיאלוג ביחד, ואני יצאתי עם מצרי מקהיר. ניסיתי לעשות מאמץ למען השלום אבל אני יודע רק את המשפט מהמטרו אז אני לא בטוח שזה עזר, וזה בטח לא הביא לנורמליזציה. אני לא זוכר את השם שלו, אבל זה בטח היה אחמד, לא? רוב הסיכויים שכן.
רני כבר שכח את כל מה שהבטיח
אני יודע מה אתם חושבים.
הוא יושב עכשיו עם בקבוק יין מרלו ביד ימין, קוראסון שוקולה(אתם בטח קוראים לזה שוקולד) ביד שמאל, שייריי גבינת קממבר בזוית השפה התחתונה, פירורי בגט על החולצה(סריג), וכן- כרס קטנה.
תרשו לי לתקן את הרושם-עוד אין לי כרס.
אבל בוא נתחיל בהתחלה.
אני באמת מצטער על זה שלא יצא לי לכתוב קודם דוגרי היה לי זמן אבל היה לי ממש קשה לכתוב... הרבה זמן לא כתבתי ואני חש כאילו איבדתי הרבה תאי מח מאז.
אני אתחיל מהטיסה- נסכם אותה בשני משפטים:
1. לא היה מיץ על המטוס (הגישו רק מים)
2. לא היה מספיק מים.
כמו "נחשים על המטוס" רק עם "אין מים" במקום "נחשים", ואיציק אברג'יל במקום מורגן פרימן.
איך שנחתתי הזדמן לי לעשות את השופינג הראשון בפריז- בקבוק מים 25CL בשלושה יורי (יורי הרבים של יורו. חשבתי על זה לבד וזה לאט לאט תופס).
בימים הראשונים בעיקר ניסיתי לא להיראות כמו תייר. אני חושב שהצלחתי כי אנשים כל הזמן עוצרים אותי ברחוב ומבקשים ממני הוראות על איך להגיע למקומות (שלוש פעמים בשבועיים!) ואני כמובן כמו צרפתי אמיתי יורק עליהם ומקלל.
קצב לימוד הצרפתית שלי הוא מטאורי, וכנראה שהפוסטים הבאים שלי כבר יהיו בצרפתית (ואולי אפילו הרמה תשתפר למרות שאני לא מבטיח..:)
הוא יושב עכשיו עם בקבוק יין מרלו ביד ימין, קוראסון שוקולה(אתם בטח קוראים לזה שוקולד) ביד שמאל, שייריי גבינת קממבר בזוית השפה התחתונה, פירורי בגט על החולצה(סריג), וכן- כרס קטנה.
תרשו לי לתקן את הרושם-עוד אין לי כרס.
אבל בוא נתחיל בהתחלה.
אני באמת מצטער על זה שלא יצא לי לכתוב קודם דוגרי היה לי זמן אבל היה לי ממש קשה לכתוב... הרבה זמן לא כתבתי ואני חש כאילו איבדתי הרבה תאי מח מאז.
אני אתחיל מהטיסה- נסכם אותה בשני משפטים:
1. לא היה מיץ על המטוס (הגישו רק מים)
2. לא היה מספיק מים.
כמו "נחשים על המטוס" רק עם "אין מים" במקום "נחשים", ואיציק אברג'יל במקום מורגן פרימן.
איך שנחתתי הזדמן לי לעשות את השופינג הראשון בפריז- בקבוק מים 25CL בשלושה יורי (יורי הרבים של יורו. חשבתי על זה לבד וזה לאט לאט תופס).
בימים הראשונים בעיקר ניסיתי לא להיראות כמו תייר. אני חושב שהצלחתי כי אנשים כל הזמן עוצרים אותי ברחוב ומבקשים ממני הוראות על איך להגיע למקומות (שלוש פעמים בשבועיים!) ואני כמובן כמו צרפתי אמיתי יורק עליהם ומקלל.
קצב לימוד הצרפתית שלי הוא מטאורי, וכנראה שהפוסטים הבאים שלי כבר יהיו בצרפתית (ואולי אפילו הרמה תשתפר למרות שאני לא מבטיח..:)
הירשם ל-
רשומות (Atom)
רשומות
